זהו משבר פיננסי אדיר ממדים המתפתח והופך למשבר כלכלי ריאלי גלובאלי, בעצמה שלא נחוותה כבר עשרות רבות של שנים. שנת 2009 תהיה שנת מיתון של ממש עם עלייה משמעותית בשיעור האבטלה, בקשיים כלכליים של משקי הבית ובגידול בהיקפי פשיטות הרגל של חברות. בישראל, אנו צופים צמיחה של כ-2%, שמשמעותה היא שרמת התוצר לנפש תשמר אך שיעור הצמיחה המתון מאוד אינו צפוי להספיק על מנת למנוע עלייה בשיעור האבטלה. להערכתי, עם מדיניות כלכלית נכונה, העלייה בשיעור האבטלה לא תהיה כה חדה, כפי שהייתה בראשית העשור הנוכחי.
בארה''ב מגדירים מיתון כאשר יש ירידה בתוצר המקומי הגולמי (תמ''ג) במשך שני רבעונים. בארץ (בבנק ישראל) מגדירים מיתון כירידה ברמת החיים. המדד המקובל למדידת רמת חיים הוא שיעור הצמיחה של התמ''ג לנפש שזה שיעור הצמיחה של התמ''ג מחולק בשיעור הגידול הטבעי. על פי התחזית של בנק ישראל
התוצר לנפש צפוי לרדת במהלך הרביע האחרון של 2008 והרביע הראשון של 2009,... (
הודעה לעיתונות, 20.11.2008). פרוש הדבר הוא שאנחנו כבר בתוך מיתון בהתפתחות. התחזית הזאת גם מציינת שבשנת 2009 יצמח התמ''ג בשיעור של 1.5% (בשנת 2008 הוא צפוי לצמוח בכ-4.3%) ומאחר והגידול הטבעי השנתי הצפוי הוא 1.8% צפוי מיתון גם במשך שנת 2009. הפעם האחרונה שהתנסינו במצב כזה היה בין השנים 2001 ל-2003. בדיעבד אנחנו יודעים שאז המשק התכווץ והתמ''ג לנפש הצטמק ביותר מ-3% במהלך 2001 – 2002 (
תכנית חירום כלכלית).
כעת זה כבר ברור שצפוי לנו מיתון. אפילו האוצר שרק לפני מספר שבועות היה עסוק בלהרגיע את הציבור מבין את המצב – שאנחנו במיתון שימשך עוד שנה לפחות. על פניו אני צריך להודות שבראשית אוקטובר, לפני כחודש וחצי, הייתי יותר אופטימי ולא התרגשתי מהדרישות של אנשים כמו
נתניהו ו
ברוורמן שטענו שאסור לחכות וכבר צריך לטפל בבעיות שצפויות לנו (
רעידת האדמה שבדרך?). לפי ההודעה של בנק ישראל הם בעיקרון צדקו שהיה צריך כבר אז לנקוט מדיניות שתתמקד במניעת הנזקים שצפויים מגלי הצונאמי הקרבים כפי שאמר נתניהו כבר אז.
בהמשך אנסה לצייר או להבהיר מה לדעתי צפוי לקרות במשק הישראלי בשנים הבאות. אחר כך אציע צעדי מדיניות כלכלית שיועילו למשק הישראלי – צעדים שיתרמו להנמכת עוצמת המיתון שצפוי.
כפי שכבר כתבתי (
רעידת האדמה שבדרך?) מקור המיתון שלנו הוא מיתון שמתפתח ומעמיק ב
ארה''ב. על פי ה-
BEA (Bureau of Economic Analysis = הלשכה לניתוח כלכלי, של משרד המסחר) כבר ברביע הרביעי של שנת 2007 ובשלישי השנה נרשמה ירידה בתמ''ג האמריקאי. זה עוד לא מיתון על פי ההגדרות המקובלות שם (רק ירידה של התמ''ג במשך שני רבעונים רצופים או יותר מוגדרת כמיתון) אבל לפי העובדות שאנחנו כבר מכירים המיתון כבר שם.
המגזר הפיננסי בארה''ב עדין לא ממריא למרות ההזרמות העצומות, של מאות מיליוני דולרים, כבר מראשית השנה. מאז ראשית השנה התמוטטו מספר חברות פיננסית ומאז גם נסגרו כ-20 בנקים וכנראה שזה לא הסוף. בימים האחרונים ה-Citigroup אחד הבנקים הגדולים בארה''ב הגיע לסף התמוטטות (
Government working). לקראת סוף היום גם שמענו על עסקת ההצלה של Citi המשותפת לבנק המרכזי, האוצר והחברה לביטוח פקדונות בעלות של יותר מ-20 מיליארד דולרים (
Rescue).
בשבועות האחרונים גם שמענו שתעשיית הרכב האמריקאית רושמת הפסדים עצומים וזועקת לעזרה (
Pelosi outlines aid). אבל המכות לא עוצרות בגבול האמריקאי. גם ה-OECD הודיע שצפוי לאירגון מיתון בשנה הקרובה (
Forecasts). ההודעה שאמורה לצאת בתאריך 25.11.2008 ודאי תציג יותר פרטים וניתוח של התחזיות.
בקיצור, ברוב הארצות בהן תלוי המשק הישראלי המשקים כבר מצטמקים וזה כמובן מתבטא בנתונים עליהם מתבססת ההודעה של בנק ישראל. מה שחסר, בהודעה, אלו העובדות והנתונים שלא היו ידועים לכותביה במועד הופעתה. לכן זה לא יהיה בלתי סביר לטעון שיש חשש שהמיתון באותם המשקים עוד יחריף מעבר למה שמוצג בתחזיות שהזכרנו.
אני חושש שהמיתון יחריף עוד לפני שיבוא שינוי כיוון, לצמיחה. אחת הסיבות היא בעיית
''מלכודת הנזילות'' בה נתון המשק האמריקאי שהוא הסיבה העיקרית למיתון אצלנו (
Macro policy in a liquidity trap). במצב הזה הריבית המוניטרית היא למעשה מאד נמוכה ולמרות זאת לווים אפשריים לא יקחו כסף. לכן במקרה הנדון מדיניות מוניטרית לא יכולה להתניע את המשק האמריקאי. מצד שני המדיניות הפיסקאלית כמו תוכנית ה-700 מיליארד פועלת לאט יותר ממה שציפו. לכן לדעתי לא נראה יציאה מהמיתון במשק האמריקאי לפני סוף השנה הבאה. אם טענתי זו נכונה הרי שהתחזית של בנק ישראל עוד עשויה להתבדות בכך שהמיתון במשק הישראלי יהיה יותר ארוך – ימשך אל מעבר לשנת 2009 – במיוחד אם לא תשונה המדיניות הכלכלית.
מאחר והמיתון המתפתח כאן, במשק הישראלי, נוצר בעיקר בגלל המיתון המתפתח בחו''ל, קיים ספק שמדיניות כלכלית מקומית תוכל למנוע את השפעתו באופן מוחלט. מצד שני, כמו שבעת המיתון העולמי הקודם, בראשית העשור, טענתי שמדיניות כלכלית ''נכונה'' היתה ממתנת מאד את הפגיעה בצמיחה (
חוסר אמינות במדיניות כלכלית...), כך אני טוען גם היום. מה, אם כן, ניתן וראוי לעשות? מדיניות כלכלית מרחיבה.
המדיניות המוניטרית כבר מופעלת בחודשים האחרונים כדי לעודד את הביקושים ולסייע בכך למשק לטפס מעל גלי המיתון שמגיעים מחו''ל. הורדת הריבית בחצי אחוז, לאחר שכבר הורדה ביותר מאחוז רק לאחרונה, עליה הודיע הנגיד, פרופסור
סטנלי פישר, אתמול היא מעין עדות שהמדיניות המוניטרית לא כל כך משפיעה. אני מאד מקווה שפישר יהיה מאד זהיר כדי שבהמשך המדיניות שלו לא תוביל את המשק לתוך מלכודת הנזילות ולכן לניטרול המדיניות המוניטרית.
מה שבאמת צולע זה נושא המדיניות הפיסקאלית שבניהול משרד האוצר, דבר המזכיר מאד את תקופת ''נזקיו'' של מר
סילבן שלום. לפני שנמשיך ראוי שנציין שלעומת היציבות השלטונית בימי ראשית העשור, הרי שהמציאות הפוליטית של מר
רוני בר-און הרבה יותר קשה. לכן היכולת שלו להניע מהלכים משמעותיים נמוכה בהרבה בהשוואה לימי ההחמצות של מר שלום. בהפוכה מר שלום יצר מצב שתומכי נתניהו מנצלים הימים אלה בהכריזם 'נתניהו הציל את הכלכלה...' מנזקיו של מי?
למרות הקשיים והמכשולים על הממשלה למצוא דרך כדי להוביל מדיניות פיסקאלית מרחיבה שתשפיע מהר באופן חיובי על הביקושים. אחד המהלכים שיכול לעשות זאת הוא למשל ביטול פיטורי מאבטחי בתי הספר שתוך זמן קצר יזרים כספים למשק. אבל זו רק דוגמה לגישה שכעת כדאי למנוע פיטורין בכלל במערכת הציבורית הרחבה (גם רשויות מקומיות) ובאמצעות תשלומי השכר להזרים כספים (וביקושים) למשק. בהקשר הזה כדאי גם לקחת בחשבון פעולות שתורמות לגידול בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה. אמצעי נוסף ראוי שיופעל הוא ההאצה של פרוייקטים במימון ציבורי שכבר בתהליך כמו בניית גדר ההפרדה, הטיפול וההקמה של אמצעי המיגון בישובי עוטף עזה (ואולי גם אשקלון...) ועוד. הכוונה היא כמובן שהפעולות הללו ימומנו מהרחבת התקציבים הציבוריים.
חלק מהפרוייקטים הללו מוזכרים בתוכנית שהציג משרד האוצר בשבוע שעבר. בין אלו נזכיר את האצת בניית כיתות לימוד ובתי ספר, הרחבה ואחזקת כבישים, קוי רכבת, השבת מי קולחין, מתקני טיהור ביוב, מתקני התפלה ועוד (
מצגת: תוכנית ההאצה, עמ' 9). בזמנו (כבר בראשית אוקטובר) המליץ הפרופסור ברוורמן על השקעה בהון אנושי והזכיר את הקיצוץ בסך של 1.7 מיליארד שקלים מתקציבי המוסדות להשכלה גבוהה. יהיה טוב ומועיל אם הקטע שנכנס לתקציב השוטף של אותם המוסדות יוחזר לאלתר. מיליארדי השקלים שיוקדשו לפרוייקטים הללו אמורים לתגבר את הביקושים במשק בתוך זמן קצר.
כמו שאני כמעט תמיד אומר, לא פחות חשוב לעסוק בבניית תוכנית השקעות שהשפעתן לא מיידית אבל תימשך לאורך זמן. הכוונה שלי היא להפעיל באמצעות תקציבים נוספים פרוייקטים שמעוררים צמיחה בת קיימא – צמיחה שלאחר שהיא החלה יש לה חיים משלה. בהקשר הזה נזכיר מענקים תקציביים למו''פ במגזר הפרטי שגם פועלים להגברת הביקושים כעת ולגידול בתוצר המקומי בעתיד היותר רחוק. אפשר לכלול בקבוצה הזאת כל השקעה בתשתיות כמו כבישים, קווי מים ותקשורת אשר מרחיבים לטווח הארוך את התשתית לעסקים.
היום הודיע האוצר על תוכנית לחיזוק שוק ההון שהיא חלק מתוכנית ההאצה שפורסמה בשבוע שעבר. זו תוכנית שמזכירה את תוכנית 700 מיליארד הדולרים שהופעלה בארה''ב לא מזמן (
צעדים להתערבות בשוק ההון בעקבות המשבר הגלובאלי). האוצר מצפה שתוכנית זו תשפר את מצבו של שוק ההון ולכן תאיץ את הפעילות העסקית הריאלית.
יש לא מעט פעולות תקציביות שניתן להניע במהירות ובכך להקל מאד את פגיעת גלי הצונאמי (כפי שאמר נתניהו). כמובן שראוי ודרוש שבקרוב תופעל מדיניות תקציבית מוטת צמיחה בת-קיימא. נכון שמצב המערכת הפוליטית לא בדיוק מתאים להניע מהלכים כאלה. אבל כמו שיוצאים למלחמות כאשר צריך, ראוי לזרז את הטיפול במניעת המיתון הצפוי. כל פיגור יעלה את מחיר הטיפול (בתקציבים ובמושגי רמת חיים). לכן לא כדאי לנו, אזרחי ישראל, לחכות עד לאחר הבחירות והרכבת הקואליציה הבאה.
משבר מתגלגל במשק הישראלי
