מתוך המצגת שצילם והכין גיל ספירפקיעין הוא הישוב הכפרי היחידי בארץ שבו מתגוררים יהודים מאז ימי בית שני. בין שמונה המשפחות המתגוררות כיום במקום ישנה משפחת
זְנָתי שלה היסטוריה עתיקה במקום. משפחת זנתי ועוד משפחה ''ותיקה'' נחשבים כבר כמקומיים. אבל גם הם יודעים לספר שהדברים החלו ''להתחמם'' עוד לפני סיפור האנטנה שלפי הגירסה הרשמית גרם לאירועים האלימים בכפר העתיק.
ב
מצגת אפשר לראות את תוצאות הפוגרום כלפי נכסי היהודים לאחר שנרגעו אירועי יום ג' (30.10.2007) שהחלו בשעה 04:00 עם כניסת המשטרה לביצוע מעצרים. את המצגת ערך גיל ספיר שביתה ורכושה של של ביתו,
אורית זגלמן, הושחתו.
להלן דברים שכתבתי בעקבות שיחה עם
אורית זגלמן.
ההתיישבות היהודית היתה בפקיעין נמשכת מאז ימי בית שני ועד שנת 1938 כאשר התפזרה הקהילה בעקבות מאורעות תרצ''ו-תרצ''ט. משפחת זנתי היתה היחידה שחזרה כעבור כשנתיים. אבל במהלך השנים מאז הצטרפו משפחות בודדות ובהמשך היו גם משפחות יהודיות שעזבו. יחסי השכנות היו בדרך כלל בסדר כי רוב תושבי הכפר הם בסדר. אבל מידי פעם היו גם התנכלויות מצד גורמים קיצוניים.
בשנים האחרונות גרות בפקיעין העתיקה כ-9 משפחות יהודיות, כל אחת משיקוליה היא. אחת קנתה בית, אחרת שכרה ועוד אחת באה בגלל עסקי הצימרים. כמובן שבמהלך השנים יש שמשפחה עוזבת ויש גם כזו שבאה – תנועה נורמלית של אוכלוסיה. אורית ומשפחתה הגיעו לגור בכפר לפני כ-4 שנים.
המהומות החלו לפני פרשת האנטנה שהציתה את התעניינות התקשורת בנעשה בכפר. לפני כ-3 שבועות מהיום שרפו לנו את הרכב ולפני שבועיים זרקו רימון על בית יהודי. המשטרה רשמה תלונות והנושא נכנס ''לטיפול''.
לפני כחצי שנה עזבה את הכפר אישה יהודיה לאחר שלא יכלה יותר לשאת את ההתעללות בה. את ביתה שרפו פעמיים וגם את הרכב שלה מצאו זמן לשרוף. יש רשימה של מקרי התנכלות שנמשכים כבר כמה שנים. בין השאר מדובר בהתנכלויות לקבוצות מטיילים שנוהגות לפקוד את הכפר. על קבוצת ילדים שטיילה במקום נזרקו ביצים, קיללו אותם. שרפו רכב טיול של קבוצה אחרת, הפחידו מטיילים באמצעות נהיגה פרועה בטרקטורונים ועוד. ראינו איך שהדברים מתפתחים.
לאחר אירועי האנטנה שעליהם דווח בהרחבה בתקשורת, אחרי המשא ומתן שבעקבותיו שוחררה השוטרת וגם האנשים שנעצרו במהלך הבוקר והיום (30.10.2007) עזבה המשטרה את הכפר. היא השאירה את הכפר מדמם, פצוע ואחרי שפגעו גם באנשים שניסו להרגיע את המהומה. לאחר שנכנסו בכל הכוח ובלי אבחנה עזבו השוטרים את הכפר באחת כאשר הכפר בוער וגועש. אנחנו ידענו שאנחנו בסכנה, שהפכנו לקורבן. הבנו זאת על סמך הניסיון של השנים האחרונות ובמיוחד מה שקרה בפעמים שהפורעים יצאו להרוס את האנטנה. הם זרקו רימון ושרפו רכבים בדרכם חזרה מהמושב, פקיעין החדשה. ההתלהמות לא היתה ממוקדת בפרשת האנטנה.
לאחר שיצאנו מהכפר התברר שהפורעים לא נרגעו. הם יצאו והרסו שני בתים על תכולתם ושרפו עוד שנים. לאחר הפגיעה בבתים הפורעים פנו לפגוע בעובדי מפעל ''המשקם'', שמעסיק אנשים עם מוגבליות, שקיים במקום. מזלם של העובדים ששכן דרוזי יצא להגנתם ולקח אותם לביתו.אחד השכנים
המשטרה כבר לא היתה כדי למנוע את המעשים. בעקבות מתקפת התקשורת המשטרה היתה עסוקה בהגנה על עצמה. לעומת זאת סיפור שריפת הבתים נדחק למעשה ממרכז הבמה התקשורתית.
המהומות נגד יהודים בפקיעין
