ויהי בימי שלוט הנמושות

1. ''אהוד לאהוד יביע אומר''

כאשר ידידי ע. צופיה ספר לפני כמה ימים באחת מתגובותיו כאן על מגעים המתנהלים בין אהוד השני ואהוד הראשון, הייתי בטוח שזאת בדיחה וכך התייחסתי לסיפור. למרבה הפתעתי התברר לי שטעיתי ושיש דברים בגו. הג'רוסלם פוסט, מיום 6 במאי, 2007, כותב על כך בהרחבה. לפי המסופר בכתבה מטרת המגעים היא למנוע, או לפחות לדחות, את קריסת ממשלתו של אהוד השני. גם ''ידיעות אחרונות'' אינו טומן את ידו בצלחת, ובמאמר בו הוא מצטט ''בכירים במטהו של ח''כ עמי אילון'', העיתון מספר על כך ש''אהוד ברק מכין תרגיל מסריח יחד עם אהוד אולמרט''. ''תרגיל מסריח''? זה דווקא נשמע לי יותר פרס מאשר ברק, אבל כנראה שאיילון יודע על מה הוא מדבר (אחרי ככלות הכל הוא היה ראש השב''כ. זאת נקודה שעוד נחזור אליה להלן.) וה''בכירים'' ממשיכים, ''קיימת ברית בין ה'אהודים', ואף אחד לא צריך להיות מופתע כשזה יקרה. ברק לא אומר מילה, הוא שותק, וזה משום שהוא מוכן לשבת בממשלה תחת אולמרט''. זו דווקא נשמעת לי האשמה מעניינת, מה בדיוק עושים שרי מפלגת העבודה היום בממשלתו של אולמרט? הם עומדים?

על כל פנים, כפי שכתבתי בתשובה לצופיה ידידי, כאשר חשבתי שהוא מנסה לעבוד עלי, מכפלה של שני נגטיבים נותנת תוצאה שהיא פוזיטיבית, סכום של שני נגטיבים הוא נגטיב כפול, אבל רק האלוהים (אם הוא קיים) יכול לדעת מה תהיה התוצאה של הסכום של שני אהודים. בארה''ב ישנה אימרה שנונה המתארת מצב בו שני ליימכים מנסים לעזור איש לרעהוthe lame leading the blind (בתרגום חופשי – ''זה שאין לו רגליים מוליך את זה שאין לו עיניים''). תחליטו לבד מי הוא מי בין שני האהודים. בינתיים, כפי שמדווח בג'רוסלם פוסט מהיום (7 במאי, 2007), ''טקטיקת ההשהיה של ברק מונעת את קריסת ממשלתו של אולמרט'' (Barak's delaying tactic saves Olmert's government). זה מזכיר את מדיניות האדמה החרוכה אותה ניהל אהוד הראשון לקראת סוף שנת 2000 ובשבועות הראשונים של שנת 2001, כאשר ממשלתו היתה בשלבי ההתפוררות האחרונים. גם אז מטרתו היתה למנוע בחירות כלליות כדי שלא ניתן יהיה לבצע שינוי של ממש. אז המטרה הושגה. מתקבל הרושם שהקומבינציה ''אהוד את אהוד'' תשיג את מטרתה גם הפעם.

לסיום הקטע הזה קוריוז מעניין. אותו מאמר ב''ידיעות אחרונות'' מצטט ''גורמים בכירים המקורבים לברק'' שלדבריהם ''מי שצריך להחליף את אולמרט הוא המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס''. זה מזכיר לי מאמר שכתבתי כאן לא מזמן בשם ''שמעון לעזרת העם''.

---

2. האם הוא ''ראוי''?

המבחר האנושי של הטוענים לכתר במפלגת העבודה, צריך להודות, איננו אטרקטיבי במיוחד. בולט במיוחד הוא עמי איילון המוצג כמשב רוח רענן בזירה הפוליטית, כאדם, שבניגוד למתמודדים האחרים, איננו קשור למחדלי העבר ו/או ההווה. מעין מטאטא חדש שיכניס קצת סדר בברדק ואולי, כבונוס, יעשה שלום לא רק במרומים, אלא גם עלינו ועל כל עם ישראל. יש הרבה הגזמה בתדמית הזאת, אותה מקורביו של איילון מנסים לבנות. בחינה מקרוב של המועמד מעלה סימני שאלה רציניים ביותר אם הוא בכלל ראוי לכהן כשר, לא כל שכן כראש ממשלה.

אחרי עבר מזהיר של שרות בצה''ל בו הגיע לדרגת מפקד חיל הים, ותקופת כהונה של מספר שנים כראש שרותי הביטחון, צעדו הראשון בזירה האזרחית היה נסיון כושל לחקות את תעלולי ג'נבה של ביילין. לצורך העניין הוא אימץ לו פלשתינאי אתו הוא יצא ב''יוזמת שלום'' מקורית (בכך הוא הצטרף לשורה של אישים בשמאל הישראלי הנוהגים דרך קבע לאמץ להם ''פלשתינאי אישי'' --- מה שהוא בנוסח ''עשה לך רב'' אצל יהודים דתיים --- בעזרתו הם מנסים לעשות הנשמה מלאכותית לתהליך השלום). הפלשתינאי של איילון היה אינטלקטואל בשם אנוור נוסייבה, אדם חסר כל מעמד במימסד הפוליטי הפלשתינאי. הרעיון שבק חיים בקול ענות חלושה. הוא גם לא עשה כותרות כמו יוזמת ג'נבה של ביילין, למרות סמיכות הזמנים, והחפיפה בנקודות העיקריות. התוכנית המוצעת וכן בחירת ה''פרטנר'' אינן מהוות עדות לתיחכום פוליטי מיוחד של עמי איילון (זה בלשון המעטה). בעקבות האתגר של אהוד ברק, הוא החליט לשפר את תדמיתו כמר בטחון, ובמסגרת התעמולה לקראת הפריימריס של מפלגת העבודה בסוף מאי, הוא התחיל לדבר על כך ש''הצוללות של ישראל מסוגלות לתת מענה הולם לאיום האיראני'' (הג'רוסלם פוסט מיום 3 במאי, 2007, כתב על כך בהרחבה). כמפקד חיל הים לשעבר, כל שומע יניח שאיילון יודע על מה הוא מדבר. כמפקד חיל הים לשעבר, הוא היה צריך להבין לבד שזאת התבטאות חסרת אחריות בנושא שהשתיקה יפה לו, ושאין לה מקום בתעמולת הבחירות. אלה פגמים חמורים, אבל ניתן למצוא דומים להם אצל הרבה פוליטיקאים, וכשלעצמם אינם מהווים אולי עילה מספקת לקביעה שהוא איננו ראוי. יש דבר הרבה יותר חמור.

''אני יודע בוודאות שמרגלית הר-שפי לא ידעה שיגאל עמיר עומד לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין. אני יודע את זה מודיעינית, הייתי ראש השב''כ''. את ההצהרה הזאת מפיו של עמי איילון מביא ''ידיעות אחרונות'' מיום 19 באפריל, 2007. דנו נערה שלא מלאו לה עשרים שנה למאסר בפועל על לא עוול בכפה, הוא ידע ושתק. השופטת פרוקצ'יה, על מנת להצדיק את חומרת העונש, ''ראיתי בעיניים שלה שהיא לא מתחרטת'' (זאת אותה שופטת שדנה ילדות בנות 14 למעצר עד תום ההליכים בשל השתתפות בהפגנה – דבר שהוא זכות יסודית בכל משטר דמוקרטי). השופט חשין, על מנת להצדיק את חומרת העונש, ''בטלפון אחד היא יכלה להציל את המדינה''. עמי איילון ידע ושתק. נציגי שרותי הביטחון הכפופים לו העידו עדות שקר במשפטה, הוא ידע ושתק. כל העיתונות והתקשורת ירדו על הנערה, מררו לה את החיים עד אין קץ ואחרי שהשתחררה מהמאסר מנעו ממנה תעסוקה, הוא ידע ושתק. במה בדיוק הרשיעו את מרגלית הר-שפי? האשימו אותה ב''אי מניעת פשע''. על זה היא הורשעה ונדונה למאסר בפועל. ושתיקתו של עמי איילון בפרשה מה היא אם לא ''אי מניעת פשע''? אני חושב שלא תהיה זאת הגזמה לאמר שזה הרבה יותר – זה ''סיוע לביצוע פשע''. עכשיו הוא חושב שהוא מועמד הולם לראשות מפלגת העבודה והוא גם מקוה להתמודד בשמה על ראשות הממשלה.

לפני מספר שבועות רעשה כל הארץ ונעו אמות הספים סביב פרשת אסטרינה. על מה יצא הקצף? אסטרינה ''שיפצה'' קצת את ה résumé שלה בכך שהוסיפה לו תואר אקדמי או שניים להם היא לא היתה זכאית. המסכנה, היא פשוט בחרה בקריירה הלא נכונה. חשקה נפשה במשרת שר. לו היתה מסתפקת במשרה של שופטת, או אפילו של שופטת עליונה, קרוב לוודאי שזה היה עובר, כי אצל שופטים במדינת ישראל זו צורת התנהגות שאין בה פסול. להיות שר זה כבר סיפור אחר. על החטא שחטאה, אסטרינה נמצאה ''בלתי ראויה'' לכהן כשרה, ובצדק. אבל אסטרינה לא גרמה נזק לאף אחד, וחפים מפשע לא נידונו למאסר כתוצאה ממעשיה. עמי איילון, לעומת זאת, מעורב עד צוואר בפשע הרבה יותר חמור, ובנוסף על כך גרם למאסר שווא של נערה שלא חטאה במאום.

האם עמי איילון ''ראוי'' לכהן בתפקיד בו הוא חושק כל כך?

---

3. השלכות נוספות של פרשת מרגלית הר-שפי

''אני יודע בוודאות שעזמי בישארה לא שיתף פעולה עם החיזבאללה. אני יודע את זה מודיעינית, הייתי ראש השב''כ''. תארו לעצמכם לצורך הדיון שהצהרה כזאת תושמע מפיו של ראש השב''כ דהיום בעוד מספר שנים, אחרי שהוא יפרוש מתפקידו. צונאמי זאת לא מילה לתאר את מה שיתרחש בתקשורת ובחיים הציבוריים במקרה הזה. הצהרתו של עמי איילון, בנוגע למרגלית הר-שפי, עברה ללא תגובות של ממש. רק הג'רוסלם פוסט, עיתון שמעט ישראלים קוראים אותו, מצא לנכון לכתוב בהרחבה על הנושא (ראה את הקישור לעיל). בעיתונות העברית בקושי הזכירו אותו. קיתונות של חרפות, מאמרי הסתה והשמצה אין ספור, תלי תלים של בדותות נכתבו על הנערה הזאת. מי שהוא מעלה בדעתו לכתוב היום את המילים ''סליחה, טעינו''? על התנצלות אני כבר לא מדבר, אבל סתם הודאה בטעות --- זה כל כך קשה? השופטת פרוקצ'יה והשופט חשין שדנו אותה ברשעות כזאת ממלאים את פיהם מים. מה יש זה למטה מכבודם להכיר בכך שהיה פה עיוות דין ממדרגה ראשונה?

התנהגותו של עמי איילון חורגת מעבר להשלכות האישיות (למעשה, בהתחשב עם התקדים של מרגלית הר-שפי, מקומו במעשיהו ולא בכנסת). היא פוגעת בצורה חריפה ביותר במהימנותו של השרות בראשו הוא עמד. היא מעמידה בסימן שאלה גדול את פרשת עזמי בישארה למשל. אם טיב הראיות נגד עזמי בישארה דומה לזה של אלו ששימשו להרשעתה של מרגלית הר-שפי, אז ספירו צודק בביקורת שלו --- מי היה מאמין שאני אגיד דבר כזה?

---