|
|
|
על הפרק הסערה הציבורית האחרונה --- פרשת התוארים האקדמאיים שהיו או לא היו לחברת הכנסת מסיעת ישראל ביתינו אסתרינה טרטמן. אקדים ואומר שאינני בא להצדיק את מעשיה של הגברת הנכבדת או להקל בהם, אבל בכל זאת אני מתקשה להבין על מה יצא הקצף. אחרי ככלות הכל, עם כל הרצון שהאנשים שנבחרו לנהל את המדינה יהיו כליל השלמות, בעלי עבר ללא דופי ונקיי כפיים למהדרין, אין זה סוד שבחיים הציבוריים זה לא כך. יתרה מכך, אם הקריטריונים לבחירה יהיו יושר ונקיון כפיים יש לי ספק רב אם נתן יהיה למצוא מספיק מועמדים כדי למלא את 120 המושבים באולם הכנסת. כמובן שלא כל דבר מרמה ו/או הונאה הם עילה מספקת לסערה ציבורית. ישנם כאלה שנולדו במזל אתרוג וישנם כאלה שגורלם לא שפר עליהם. עם האחרונים ממצים את הדין עד תום. אתם לא תתכן כל פשרה ולהם לא נתנת כל הנחה. מי שעושה מעשים כאלה (הכוונה למעשיה של אסתרינה) ''אינו ראוי'' - כך מבהיר לנו בפנים רציניות ובארשת פנים מכובדת יוסי ביילין (הדברים נאמרו אתמול, 27 בפברואר, 2007, בטלוויזיה), ומחרה ומחזיק אחריו סמרטוט אחד שעבורו זה לא מספיק, והוא מונה שורה ארוכה של סיבות נוספות מדוע הגברת ''איננה ראויה'' לתפקיד שהועד לה. רשימת הסיבות, שבגללן מועמד יהיה ''בלתי ראוי'', אותן מונה הסמרטוט, פוסלת למעשה כמעט כל אזרח ישראלי - אפילו את אחמד טיבי. אולי נסראללה ישביע את רצונו של הסמרטוט.
למעשה, מה זה בכלל משנה מה היא רמת ההשכלה של מועמד כזה או אחר? השר מאיר שטרית הסביר היום (28 בפברואר, 2007) בראיון בטלוויזיה שהחוק בישראל איננו דורש ממועמד לכנסת שתהיה לו השכלה כל שהיא. כל אחד יכול להיות מועמד אם הוא יודע לקרוא ולכתוב. שטרית עוד הוסיף שממועמד לתפקיד שר אפילו את זה לא דורשים. לא בדקתי, אבל מאחר ושטרית הוא עו''ד בהשכלתו וכיהן בעבר כשר המשפטים, אני מניח שאלה אינם דברים בעלמא. כמו בנושאים אחרים, חוסר מידתיות משווע הוא צו השעה. ניפוח דברים טריוויאליים מעבר לכל פרופורציה הפך כבר מזמן לנוהג של קבע, כשהתקשורת מנצחת על החגיגה. אינני ממעריציו של אביגדור ליברמן, אבל לא יכולתי שלא להסכים אתו כשהוא הציג את השאלה אם כבר נפתרו כל הבעיות האחרות של מדינת ישראל, וכל מה שנותר לעשות זה לבדוק בציציות מה בדיוק אמרה ו/או הצהירה אסתרינה. לפני מספר שבועות רגשה כל הארץ כשבמהלך קטטה בין שתי נשים בחברון האחת כנתה את השניה בכינוי ''שרמוטה''. הארוע בויים היטב, והיה מי שדאג לכך שבמקום תהיה מצלמת ווידאו בעזרתה יונצח המקרה. כל התקשורת עסקה במשך ימים ב''שרמוטה'', שרים הצהירו הצהרות, חברי כנסת גינו וכן דווח שהמשטרה הזמינה לחקירה את ה''בעלת דבר'' (הייתי סקרן לדעת על מה בדיוק חקרו אותה ולפי איזה סעיף בחוק). היה גם מי שהגדיר את זה כאן בפורום כ''אלימות'' (לא אלימות מילולית חס וחלילה, אלא אלימות ממש), נו, לך תדבר עם אנשים כאלה. גם אז, הרושם שהתקבל היה שלמדינת ישראל אין שום נושא אחר לעסוק בו. לא קסאמים ולא שמאסמים; לא חמאס ולא חיזבאללה; לא האיום הגרעיני מאיראן, ולא האיום הסורי; רק ה''שרמוטה''. על ה''שרמוטה'' תקום או תיפול מדינת ישראל. אי אפשר אפילו להגדיר את התופעות האלה כ''סערה בצלוחית של מים'' (''סערה בצלוחית של ח . . .'' היה כינוי הרבה יותר הולם, אבל אני מעדיף שלא לנבל את הפה).
הבעיה האמיתית היא שהסיפור לא נגמר כאן. בעיתונות דווח שמזוז, היועץ המשפטי לממשלה, יבדוק אם לפרשה יש ''היבט פלילי''. כפי שהסביר את זה משפטן חמור סבר (שאינני זוכר את שמו לצערי), אם אסתרינה זכתה לקידום או קבלה טובת הנאה כל שהיא בגין התואר האקדמאי שלא היה לה, יש בכך משום ''קבלת דבר במרמה''. מוקדם לקבוע מה יהיה צעדו הבא של מזוז, אבל תארו לכם את ההתפתחות הבאה (שהיא בהחלט בגדר האפשרות):
מזוז מגיע למסקנה שיש לפרשה היבטים פליליים ושיש מקום להעמיד את אסתרינה לדין. אסתרינה איננה מוותרת, ואחרי שורה של הרשעות וערעורים הנושא מגיע לדיון בבית המשפט העליון ובצוות השופטים הדן בגורלה של אסתרינה יושבת מיודעתנו משכבר הימים השופטת עדנה ארבל. זה יביא למצב מעניין כי עדנה ארבל עשתה בדיוק את מה שאסתרינה מואשמת בו. היא שקרה בביוגרפיה הרשמית שלה וכתבה שיש לה תואר שני. זה לא כמו שמציגים את זה היום ש''אנשים חשבו שיש לה תואר שני והיא לא טרחה לתקן את הרושם הזה''. היא בפרוש כתבה בביוגרפיה שלה שיש לה תואר שני וכך זה היה מתועד בארכיון בית המשפט במשך שנים. השאלה אם ועד כמה השקר הביוגרפי הזה תרם להתקדמותה של עדנה ארבל במסדרונות הפרקליטות היא נושא לדיון בפני עצמו ולא נעסוק בו כאן. לימים, כשהתקרב זמנה להתמנות לעליון והתברר לה שהשקר הזה עומד להחשף, עדנה ארבל מיהרה ל''תקן'' את הביוגרפיה שלה והחליפה את ה''בעלת תואר שני'' ב''למדה לתואר שני''. זה נשמע כמעט אותו הדבר אבל זה לא בדיוק אותו הדבר ואם אינני טועה זה גם מה שאסתרינה טוענת. מעניין יהיה לראות, אם התרחיש הזה אכן יתממש, אם עדנה ארבל תפסול את עצמה בנימוק ש''אין אדם דן את חברו שהגיע למקומו'', או שהיא תוציא פסק דין רב עמודים מנוסח בלשון משפטנים לתפארת בו תדון את אסתרינה בשוטים ועקרבים, כפי שעשתה כשדנה בגורלו של נאשם שעסק בהאזנות סתר, דבר שהיא עצמה היתה מעורבת בו בטרם התמנתה לבית המשפט העליון.
וכך אנו מגיעים סוף סוף לכותרת המאמר --- ''מי הוא ראוי''? בשנה האחרונה היינו עדים למספר מקרים של שופטים שסרחו והורשעו בבית דין משמעתי בעבירות שאזרח מן השורה היה מוצא את עצמו מאחורי סריג ובריח בגינן. לפי דבריו של השופט בדימוס מישאל חשין זה רק קצה הקרחון והיו מקרים ''הרבה יותר חמורים'' שלא הגיעו לידיעת הציבור. באף אחד מהמקרים האלה השופט העבריין לא נמצא ''בלתי ראוי'' להמשיך לכהן כשופט. האפשרות של שלילת הרשיון לעסוק בעריכת דין כלל לא הועלתה. במארים קודמים התייחסתי לעובדה שלפי החוק בישראל אדם עם הרשעה פלילית ''אינו ראוי'' להיות סוכן ביטוח. עכשיו אנו שומעים שמי ש''משפץ'' קצת את הביוגרפיה שלו ''אינו ראוי'' לכהן כשר (והמדקדקים טוענים גם שהוא ''אינו ראוי'' לכהן בכנסת). אסתרינה ''איננה ראויה'' לפיכך להיות שר בממשלה ואולי גם ''איננה ראויה'' להיות חברת כנסת, אבל לפי התקדים של עדנה ארבל, היא בהחלט ראויה לכהן כשופטת ואולי אפילו כשופטת בבית המשפט העליון. קופת השרצים של עדנה ארבל איננה נגמרת בהאזנות סתר או בשקרים ביוגרפיים. היא גם נמצאה אשמה בגנבת כספים. בלשון משפטית מהוקצעת זה הוגדר כ''קבלה שלא כדין של כספים שלא הגיעו לה'', ועוד נאמר שם שאין לחייב אותה להחזיר את הגניבה כי הדבר נעשה ''בתום לב''. את הפרטים המלאים אפשר לקרוא ב''דבר מצחיק קורה בדרך לעליון'' (פא''ץ, 21 באוקטובר, 2003). מעניין לדעת לכמה מבין הנאשמים שעמדו לדין בפניה של עדנה ארבל הטענה של ''תום לב'' עזרה במה שהוא.
שחיתות, רמאות, הונאה, התהדרות בתואר אקדמאי שלא היה ולא נברא ושאר ''מעשים טובים'' ממין זה, כל אלה הם דברים שיש לפסול אותם ולהלחם בהם בכל האמצעים. אבל כאשר מדובר בפוליטיקאים קשה להתעלם מהעובדה שזה למעשה חלק מ''הגדרת התפקיד''. זו אחת המכות הלא כתובות של המישטר הדמוקרטי. שופטים, לעומת זאת, זה סיפור שונה לחלוטין. אין אבסורד יותר גדול מכך שאדם ''בלתי ראוי'' לכהונה בממשלה או הכנסת, יהיה ראוי לכהן כשופט.
|
|
|
מי הוא ראוי? שאלה טובה
