אינך מבין שכל מטרתה של שיחָדָש היא לצמצם את היקף המחשבה? בסופו של דבר נביא לידי כך שפשעי מחשבה לא יהיו אפשריים משום שלא יהיו מלים להגותם... לאמיתו של דבר לא תהיה עוד מחשבה, במובן המקובל עלינו היום.ג'ורג' אורוול, 1984, הוצאת עם עובד, 1993, עמ' 44 – 45.
הספר הוא רומן ''דמיוני'' שמציג מבט על חברה בתהליך מתקדם של הגבלת החופש והגברת שליטתו של המשטר על נפש האדם. הציטוט הוא חלק מקטע שמציג את פרטי התהליך להשמדת מילים כדי למנוע מחשבה עצמאית ובודאי למנוע מחשבה גמישה ויצירתית. תהליך נוסף שמתואר שם בפרטי פרטים הוא תהליך טיפוח השנאה שמלווה את יומם של גיבורי העלילה. בתוך המנגנון המורכב הזה פועל
מיניסטריון האמת שבין השאר פועל כדי לשפץ מידע על העבר כדי להתאימו לצרכי השעה של המשטר העריץ.
לא פעם אני נזכר בספר כאשר אני קורא בין דפי הפורום הזה מאמרים והודעות בנושאים פוליטיים. לעיתים קרובות אפשר לקרוא מידע שעבר ''שיפוץ'' או נמסר בצורה מאד מגמתית כדי לשרת תמיכה בהשקפת עולם כזאת או אחרת. צורה דומה של ההיבט הזה הוא השימוש המגמתי שעושים הכותבים בתוויות ובסמלים.
שמאלנולוגים, על משקל אַנְתְּרוֹפּוֹלוֹגְיִם, עוסקים בתולדות אנשים ואירגונים שמאליים ובהתפתחותם הרוחנית, אמונותיהם ומנהגיהם. כצפוי יש לנו שמאלנולוגים בין אנשי השמאל וגם בימין בין
השטחים בכל מחריניקים. מה שמעניין הוא שלעיתים אפשר למצוא ששני הצדדים מציגים תמונת ראי של מידע מגמתי על המציאות בשמאל. כך יוצא שקורא ערני יכול להרכיב תמונה יותר מאוזנת ואמינה של המציאות – צדיק מלאכתו נעשית בידי אחרים.
המלחמה על התווית
כמו כותבים רבים משתמשים השמאלנולוגים בתוויות ''שמאל'' ו''השמאל''. לא תמיד הם מגדירים בבירור את המושג אלא שהפעם, בנושא מלחמת לבנון השניה, הם בחרו להיות נדיבים וגם הגדירו היטב למה הם מתכוונים. נציג כאן שתי דוגמאות של שמאלנולוג אחד,
שטחים בכל מחריניק, שכורך את כל אנשי ''השמאל'' בחבילה אחת ושל אחד שמגרש רבים מהם מ''השמאל'' בבושת פנים.
השטחים בכל מחירניק ממקד את חיציו במשתתפי אירועי הפגנה ומסיבת עיתונאים שנערכו בתאריך 10.8.2006, יום לפני החלטת האו''ם, מס' 1701, על הפסקת האש. להלן נקודות שמבטאות את הביקורת שלו:
- הפגנות ההזדהות עם החיזבאללה של השמאל הרדיקלי החלו כמעט עם פרוץ המלחמה.
- השמאל המתון, מרצ ו''שלום עכשיו'', מיהר ליישר קו בלי לחכות לרגיעה במטר הטילים על ישובי הצפון.
- בעצם הוא גם מגנה את מסיבת העיתונאים שערכו הסופרים עמוס עוז, א''ב יהושע ודוד גרוסמן בה הם קראו להימנע מהרחבת המלחמה.
- אין להפריד בין הגוונים השונים של ''שמאל'' כי האמת של כל גווני ''השמאל'' היא אחת: לישראל אסור להגן על עצמה.
- לא ראוי לבקר את הממשלה בעת מלחמה.
דברי הגינוי הללו מוצגים כמבוססים על מידע שכלול בשני מאמרים (
מרצ ו''שלום עכשיו'' מצטרפות למתנגדי המלחמה ו-
''שלום עכשיו'' חוזרת לרחובות). דברי הגינוי הללו היו שזורים בביטויים שאמורים לעורר דחיה ושנאה כלפי כל משתתפי האירועים שנזכרו. אבל דברי הגינוי של השטחים בכל מחירניק מתעלמים מהרקע והמציאות באותם ימים ובשבועות שקדמו לאותה הפגנה. אין זכר בדברים הללו לעובדה שכחמישה ימים קודם להפגנה הוא עצמו טען 'שהאיסור על מתיחת ביקורת בעת מלחמה הוא גישה של בת יענה'. אין זכר לעובדה שהחלטת הממשלה על הרחבת המלחמה התקבלה כאשר כבר היה ידוע שמתרקמת החלטת מועצת הביטחון על הפסקת האש. אין זכר בדברי הגינוי לתיאור ההיגיון שבהימנעות מהרחבת הקרבות כאשר תנאי עסקת הפסקת האש המתרקמת כבר היו ידועים.
השטחים בכל מחירניק לא טרח לספר לנו שלפחות שנים מאלו שכרך בגינוי פרסמו הצהרות תמיכה במלחמה כבר בימיה הראשונים. עמוס עוז כתב (19.7.2006):
The Israeli peace movement should support Israel's attempt at self-defense, pure and simple, as long as this operation targets mostly Hezbollah and spares, as much as possible, the lives of Lebanese civilians (not an easy task, as Hezbollah missile launchers are too often using Lebanese civilians as human sandbags).
תנועת השלום הישראלית צריכה לתמוך במאמצי ההגנה העצמית של ישראל, חד וחלק, כל עוד המבצע מתמקד בעיקר בחיזבאללה וחס, במידת האפשר, על חיי אזרחים לבנונים (משימה לא קלה, כאשר משגרי הטילים של החיזבאללה לעיתים קרובות משתמשים באזרחים לבנונים כשקי חול אנושיים).
א''ב יהושע כתב (21.7.2006): ''תפסנו סוף סוף מלחמה צודקת, אז לא צריך לגרם אותה יותר מדי עד שתהפוך ללא צודקת'' (
מה אתם עושים בימים אלה?). כמה ימים אחר כך, 26.7.2006, גם חה''כ יוסי ביילין הביע תמיכה במהלך המלחמתי אם כי הוא העדיף לראות את סוריה כמטרה הראשית בגלל שהיא מחמשת את החיזבאללה. הוא גם הזכיר שזאת היתה ההבטחה של הממשלה שביצעה את הנסיגה מלבנון בשנת 2000, בה כיהן כשר המשפטים (
Israeli 'Doves' Say Response Is Legitimate).
כפי שמציינות הידיעות על ההפגנה שהציג השטחים בכל מחירניק, הרי עד ה-10.8.2006 נמנעו מרצ ו''שלום עכשיו'' מלהפגין נגד המלחמה משום שרוב חברי התנועות תמכו במהלך הצבאי. וישנו המשורר אילן שיינפלד שבסוף יולי פירסם שיר תמיכה מפורש בפעולות המלחמה הצודקת של ישראל בשתי החזיתות (
''תחזקנה ידי כל אחינו''):
... מִי בָּז לְיוֹם דָּמִים, בֻּזּוֹ יְבַזֵּהוּ. מַלְּטוּ אֶת עַמְּכֶם וּפְּצָצוֹת עֲשׂוּ, וְהַמְטִירוּ אוֹתָן עַל כְּפָרִים וְעַל עָרִים וְעַל בָּתִּים עַד יִקְרְסוּ. הִרְגוּ בָּהֶם, הַקִּיזוּ אֶת דָּמָם, הַחֲרִידוּ חַיֵּיהֶם, לְבַל עוֹד יְנַסּוּ לְהַחְרִיבֵנוּ, עַד שֶׁנִּשְׁמַע מֵרָאשֵׁי הֵרִים מִתְפּוֹצְצִים, שֶׁנִּדְרְסוּ בַּעֲקֵבֵיכֶם, קוֹלוֹת תְּחִינָה וָנֶהִי. וַעֲלֵיהֶם בּוֹרוֹתֵיהֶם יְכַסּוּ. מִי בָּז לְיוֹם דָּמִים, בֻּזּוֹ יְבַזֵּהוּ. מַלְּטוּ אֶת עַמְּכֶם וּמִלְחָמָה עֲשׂוּ.
|
רק לפי מה שהזכרתי ברור שיש הבדל גדול בין מה שכתבו אנשי שמאל שונים כתמיכה במהלכי המלחמה; יש הבדל גדול בין עמדתם לבין מה שהביעו אנשי השמאל הרדיקלי במהלך המלחמה. הם גם מעידים שהטענות שאנשי השמאל המתון מיהרו ליישר קו עם השמאל הרדיקלי או שאין הבדלים בין עמדות אנשי שמאל שונים אין להן על מה לסמוך.