לפי החוק, תפקידו של בנק ישראל הוא ''לנהל, להסדיר ולכוון את מערכת המטבע וכן להסדיר ולכוון את מערכת האשראי והבנקאות בישראל בהתאם למדיניותה הכלכלית של הממשלה ולהוראת חוק זה, על מנת לקדם באמצעים מוניטריים –
- ייצוב ערכו של המטבע בישראל ומחוץ לישראל;
- רמה גבוהה של ייצור, תעסוקה, הכנסה לאומית והשקעות הון בישראל.''
תפקידו של הנגיד הוא ניהול בנק ישראל לפי היעדים הללו וגם לשמש ''יועץ לממשלה בעניינים כלכליים אחרים''
1. נשיא המדינה, על פי הצעת הממשלה, רשאי למנות ולהפסיק את כהונת הנגיד לפני תום מועד המינוי.
הסיבה העיקרית לעימותים עם המערכת הפוליטית נעוצה בעובדה שבתנאים מסוימים, כמו בימים אלו, נוצר ניגוד בין היעד הראשון (מניעת אינפלציה) והיעד השני (צמיחה). מבחינת הנגיד, וברוח החוק, ליעד הראשון יש עדיפות במקרה כזה. תפקידה של המערכת המוניטרית דומה לתפקידו של השמן במנוע המכונית. המכונית מונעת על ידי בעירת הדלק אבל לא תרחיק ללא שימון מתמיד של חלקי המנוע השונים. הכלי העיקרי, לפי השקפה זו, לטיפול במשתני היעד השני הוא המדיניות הכלכלית של הממשלה כולל מדיניות התקציב.
אבל רבים בציבור, כולל כלכלנים רבים (למשל פרופסור יקיר פלסנר), מאמינים שבמשק שנמצא במיתון אפשר, באמצעות המדיניות המוניטרית (הורדת ריבית בנק ישראל), לטפל בשני היעדים בו זמנית. השקפה זו היא שעמדה מאחורי הלחץ של שר האוצר במהלך שנת 2001 על הנגיד להגביר את קצב הורדת הריבית. בסופו של דבר נכנע הנגיד ובדצמבר של אותה שנה הודיע על הורדת הריבית ב-2 אחוזים, בהנחה שהממשלה תבצע מספר צעדים בהקדם. הממשלה לא קיימה את חלקה בהסכם והנגיד יצא עם טעותו על ראשו, בעיקר משום שלא תיקן את נזקי הוויתור שלו ללחצי שר האוצר וראש הממשלה.
ה''טעות'' השניה של הנגיד, והסערה הציבורית שבאה בעקבותיה, קשורות במה שאמר במסגרת ראיון רחב יריעה למעריב (משה פרל,
מוסף שבת, יום שישי, 27.12.2002, עמוד 4). בתשובה לשאלה אם יכול להיות שבנק גדול יתמוטט בארץ הוא ענה: ''זה לא תסריט דמיוני. אני לא רואה אותו מתקיים בתקופה הנראית לעין...'' אבל מעריב הופיע עם כותרת גדולה על רקע אדום לרוחב העמוד הראשון כאילו הנגיד אמר ''התמוטטות בנק גדול – כבר לא תסריט דמיוני.'' ראשית זה לא מה שאמר הנגיד. אבל מבקרים רבים כנראה לא טרחו לקרוא את הדברים כפי שאמר אותם הנגיד, או שהוציאו את הדברים מהקשרם כפי שלעיתים קרובות נוהגים אצלנו (מר ליצמן, ביגה שוחט ועוד). מאחר שעצם פרסום תחזיות בנושא בנקאות עשוי לגרום להתממשותם במהירות רבה (אם מרבית לקוחות בנק יבקשו למשוך את כספם), הפך הנושא הזה לעיקר הביקורת. עיקר הראיון שכלל ניתוח מצב המשק ועצות פרקטיות לטיפול במצב כמעט ולא קיבלו במה.
בתוך ים הביקורת היו איים של מגיבים שידעו לתת לאפשרות שבנק גדול יתמוטט את משקלה הנכון על פי דברי הנגיד. כך למשל אמר הפרופסור אמיר ברנע: הנגיד ניסה בדבריו ''להעביר מסר למגזר הפוליטי, לפיו המשק נמצא בבעיה קרדינלית, ואילו הטיפול בו אינו מספק... אולי הנגיד השתמש במילים לא נכונות ובניסוח שגרם לאנשים לחשוב שאולי הוא יודע דברים שהם לא יודעים.'' אבל חלק מתפקידו זה להתריע בנוסף לפעולות שהוא מנהיג (דפנה צוקר,
גלובס, 29.12.2002). עיתונאי אחד הרחיק לכת וטען שזו הייתה פליטת פה מתוכננת ושד''ר קליין בחר ''להעביר מסר לממשלה דווקא בתקופה של טרום בחירות, כדי שזו שתוקם לאחריהן אכן תנקוט בצעדים ההכרחיים'' (חגי גולן,
גלובס, 29.12.2002).
כאשר ראיתי את הכותרת בעיתון ניגשתי מיד לקרוא את ההקשר וכך יצא שהגישה שביטאו פרופסור ברנע וחעיתונאי גולן נראית לי יותר מתאימה לתיאור דברי הנגיד. ראש הממשלה מוסמך להביא להחלטת ממשלה להמליץ לנשיא להפסיק את כהונתו של ד''ר קליין. אם זה יקרה כי אז, כמו הילד שצעק 'המלך הוא עירום' בסיפור הידוע, קליין ישלם את המחיר וילך. אבל קיים סיכוי סביר שאנחנו נישאר עם פגיעה ביציבות השקל (יעד ראשון של יעדי הבנק). זה מביא אותי לחשוב שמטרת הביקורת על דברי הנגיד היא לשרת את תומכי התיקון לחוק שאמור להכפיף את הנגיד למשרד האוצר, שכבר עלה לדיון מספר פעמים בשנים האחרונות. לכן, על רקע מחדליו של שר האוצר בשנתיים האחרונות, פיטורי הנגיד בעת הזאת יחשב בעיני לא תקין.
סוף דבר, היום פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי נתוני הצמיחה ב-2002 הם הגרועים ביותר מאז שנת 1953 (ראה
מעריב) ולא נשמעה ביקורת על הפרסום.
בממשלה ובציבור סופרים לנגיד גם את העובדה שלא מנע את התמוטטות הבנק לפיתוח התעשייה. אבל אנחנו נוטים לשכוח שהממשלה היא בעלת הבית של הבנק ולכן האחריות היא שלה בלבד. למרות זאת, גם הפיקוח על הבנקים צריך לשפר את פעילותו כך שיוכל להתריע בעוד מועד ולמנוע מצב כזה, במידת האפשר. דבר נוסף, על רקע התנגדות ועדי הבנקים הגדולים וההסתדרות לפיטורי 10% מעובדי בנק הפועלים, די מפתיע לשמוע שההסתדרות הסכימה לפיטורי 20% מעובדי הבנק לפיתוח התעשייה ועוד בתנאים גרועים יותר מאלה שהוסכם עליהם בבנק הפועלים. עוד יותר מפתיע שלא שמענו את קולם של ועדי העובדים בבנקים הגדולים (לאומי ודיסקונט), שכל כך מעורבים ונשמעים בקשר למאבק נגד הפיטורים בבנק הפועלים.
- חוק בנק ישראל שניתן לקבל העתק ממנו מהמחלקה לפניות הציבור בבנק ישראל.
תרומתו של מר דוד קליין
