לרגל מלאת 50 שנה לצניחה במיתלה במלחמת סיני, 29 באוקטובר 1956, יוזמת עיריית רמת גן וראשה צבי בר עצרת חגיגית תחת הכותרת ''מפגש לוחמים'' שתתקיים ביום א' הקרוב, 29 באוקטובר, באוניברסיטת בר אילן. כמי שנימנה עם צנחני המיתלה קיבלתי הזמנה מהודרת, בחתימתו של ראש העירייה, להשתתף בעצרת.
על פי רשימת הדוברים בעצרת, הרמטכ''ל דן חלוץ, ראש העיר רמת גן צבי בר ומפקד חטיבת הצנחנים אל''מ חגי מרדכי, מובטח לנו ערב של נוסטלגיה וגעגועים למלחמה בבחינת ''כמה נחמדים היינו במלחמה הנפלאה ההיא''. אין ספק, שהרמטכ''ל, הנתון בימים אלה במצוקה קשה לנוכח מלחמה כושלת, ישמח לחזור, ולו לשעה קלה, חמישים שנים אחורה, ולהעלות על נס מלחמה שמרבית הציבור כבר שכח את נסיבותיה ומוראותיה, ולספר בשבחה. צבי בר, בעצמו קצין בכיר בעברו, ומפקד חטיבת הצנחנים מרדכי יוסיפו אף הם נידבך למתיחת הפנים של מלחמת סיני. ישלים את התמונה עמוס אטינגר, שנבחר כבמאי מופע אמנותי ומצגת סיפורי לוחמים, שידע להציג תכנית מלאת הוד הדר וחנופה בנוסח חיים שכאלה.
אבל מה לעשות, והמלחמה ההיא לא הייתה כה נחמדה. קרב המיתלה היה מיותר, תוצאה של הפרת פקודה של אריאל שרון, שעלה בחייהם של ארבעים לוחמים ופציעתם של אחרים. המלחמה הייתה מלווה בפשעי מלחמה כמו רצח שבויים ומעשי ביזה. בחלוף חמישים שנים נפתחו ארכיונים ופורסמו זיכרונות של מי שתכננו את המלחמה, ומתברר כי ישראל חברה בהסכם חשאי לשתי מעצמות קולוניאליות שוקעות, צרפת ואנגליה, שרצו לשמור על השליטה בתעלת סואץ ולבטל את הלאמתה בידי ממשלת מצרים. הצניחה במיתלה לא היה לה קשר עם הגנה על המדינה או גבולותיה, והיא נועדה לשמש עילה לאנגליה וצרפת לפשוט על התעלה. את כל אלה לא ידעתי כחייל בשירות חובה. עשו בי ובחבריי שימוש למטרות פוליטיות שכיום לא הייתי נותן להן יד.
כתבתי לראש העיר צבי בר ולעמוס אטינגר וביקשתי מהם לאפשר גם לדעה חולקת כשלי לבוא לידי ביטוי, שאחרת הם נותנים יד לסוג של תלישת עמודים מההיסטוריה בנוסח שהיה מוכר באנציקלופדיה הסובייטית. הם סירבו.
ביקשתי משר הביטחון עמיר פרץ להתנות את הופעת הרמטכ''ל בהכללת דובר נוסף שיתן פרספקטיבה אחרת למלחמה (הצעתי את עצמי), אם לא למען האמת ההיסטורית, לפחות למען הדמוקרטיה. הוא טרם השיב אבל אני משער שגם הוא לא יגיב אחרת מצבי בר, שהרי פרץ נכבש לחלוטין על ידי הממסד הצבאי.
מלחמה אינה רק סיפורי גבורה, הווי ונוסטלגיה. מלחמה היא תופעה אכזרית בה הורגים ונהרגים. היא אקט פוליטי שלמרבה הצער החיילים ממלאים בה תפקיד של פיונים שדעתם לא נשאלת ולא נשמעת. על פי הקוד הצבאי מותר להם למות, אסור להם לסרב.
בפרספקטיבה של חמישים שנים הפקתי כמה לקחים. ביניהם, שאינני רץ יותר למלחמה מבלי לבדוק את מי ואת מה היא משרתת. לכן סירבתי ללכת למלחמת לבנון הראשונה וסירבתי לשרת כאיש מילואים בשטחים הכבושים. להשקפתי, ראוי היה כי תובנות אלו תושמענה אף הן בעצרת. משעה שסירבו, (הם מפחדים), החלטתי להדיר רגלי מהעצרת.
כדאי להיות פשיסט בישראל
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה כי המתנחלים חיים יותר, מרוויחים יותר ומאושרים יותר מהממוצע הישראלי.
זה מאשר את מה שידוע לנו זה מכבר. כדאי להיות פשיסט בישראל.
הסכנה הישראלית
שעה שכל שופרות התעמולה בישראל מפמפמים את מוחם של האזרחים בסכנה הגרעינית האיראנית, נכנס לממשלה אביגדור ליברמן כשר הממונה על נושאי אסטרטגיה. יש בוודאי מהסמליות בכך ששעה שממשלת ישראל מקיימת אזכרה לפשיסט אחד (השר והאלוף לשעבר רחבעם זאבי) נכנס תאומו לממשלה. בישראל מנפחים את הסכנה האיראנית כדי להצדיק את המשך הייצור המלחמתי הישראלי על חשבון שכבות המצוקה. בשלב זה אין לאיראן נשק גרעיני ולכן הסכנה האיראנית, אם בכלל, היא עניין עתידי. לעומת זאת לישראל יש נשק גרעיני, וכאשר ליברמן, מתנחל מהימין הקיצוני שהיידר האוסטרי הוא צמחוני על ידו, נכנס לממשלה בתפקיד המקרב אותו לכפתור הגרעיני הישראלי, זה הזמן לזעוק לעולם: זהירות, הסכנה היא ישראל, תנטרלו את יכולתה הגרעינית לפני שהמשוגעים כאן ילחצו על הכפתור. עמדות מטורפות כמו הפצצת סכר אסואן או גירוש ערביי ישראל מקבלות מימד אחר כאשר המשמיע אותן הוא סגן ראש הממשלה, ''האסטרטג'' ליברמן. מפלגת העבודה בראשות פרץ תומכת בצירופו של ליברמן לממשלה ומתגלית שוב כנמושה חסרת חוט שדרה.
כאשר מפלגתו של היידר נכנסה לממשלת אוסטריה החזירה ישראל את שגרירה לאות מחאה. עתה זה תורה של אוסטריה וכל מדינה שוחרת שלום ודמוקרטיה להחזיר שגרירים מישראל לאות מחאה על כך שהמקביל הישראלי למפלגות ניאו נאציות באירופה מקבל תפקיד בכיר בממשלת ישראל.
רק בישראל
ראש עיריית האפרטהייד אריאל שבשטחים הכבושים, רון נחמן, החליט להגיש תביעה בגין לשון הרע נגד גולש אינטרנט ששלח ללשכתו ''דברי בלע גזעניים'' בגנות מהנדס העיר עדנאן עיסא, תושב כפר קאסם.
עדנאן עיסא ממלא את תפקיד מלבין החטאים והפשעים של רון נחמן. רון נחמן גזען? מה פתאום, הנה הוא מגן על שמו הטוב של האזרח עדנאן עיסא.
שאלתי את מנכ''לית עיריית אריאל חנה גולן, שהיא גם דוברת לעת מצוא, מהיכן הם גייסו את התכונה הנעלה הזו של מאבק בגזענות? היא השיבה לי כי לא יעלה על הדעת שיפגעו באזרח על רקע לאומיותו השונה. זו גזענות בלתי נסבלת הדגישה בתוקף רב. יפה, נכון?
שאלתי אותה, כמה ערבים משלמי ארנונה יש באריאל מתוך כ-19 אלף תושביה? אף אחד, ענתה לי.
הטרדתי אותה בשאלה נוספת: האם אין זה מעט מגוחך להעמיד פנים של מגנים על כבודו של עדנאן עיסא בשם המאבק בגזענות, כאשר אתם חיים במשטר אפרטהייד, שעה שתושבי הכפרים הפלסטינים בשכנותכם לא יכולים להתגורר באריאל, שעה שיש כבישים ליהודים בלבד? זה פוליטיקה היא אמרה, ואני לא עוסקת בכך. כל הכבוד.
האם ישיבתך באריאל אינה מעשה פוליטי ניסיתי מכיוון אחר, אבל היא לא נתנה לעובדות לבלבל אותה. אתה גולש למחוזות שאינם בסמכותי. סוף השיחה.
מה מחפש עדנאן עיסא באריאל? חידה. אי אפשר היה לדבר איתו כי הוא בחופשת החג של עיד אל פיטר. בהזדמנות אשאל אותו, כיצד מרגיש ערבי הבונה עיר ליהודים בלבד, בשטח הנשלט על ידי צבא כיבוש המתאכזר לבני עמו. קצת מזכיר את השחורים שהתגייסו לשרת את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה וביצעו עבור הלבנים את העבודה המלוכלכת.
אבל אולי יש לו הסבר מניח את הדעת. אם הוא יסכים לדבר איתי, אדווח על כך.
''איזו מלחמה נחמדה''
