|
|
|
פיל סגול
מיכאל מ. שרון
פרור ליזמות - הכוח האלים המדיני כמקדם ביזה עצימה
בישראל מתנהלת ביזת ענק של גורמי ומשנעי יצור בחסות המדינה. בעוד עיקרה של המדינה במדינות המערב הינו אנשים מזוינים השומרים מפני ביזה כזאת (כפי שראה נכוחה לנין ב''מדינה ומהפכה''), הרי קיימת מגמה מנוגדת מאז שנות ה- 30 של המאה, לפיה הכוח האלים המדיני מגן לא על גורמי ומקדמי היצור, אלא על גורמי ביזה.
המגמה ליצור ולקדם את קיומנו מעבר לקולקטיביזם קמאי של מלקטים וציידים קיימת עשרות אלפי שנה, אך הנתון הבסיסי האנושי הוא:
הנתון האנושי הבסיסי: ביזה או סביבת ביזה - ככל שהיצור נעשה עודף ביחס לצרכי בסיס.
מגמת והיקף הביזה עולים ככל שהיצור נעשה עודף, מעבר להתאמה מדוייקת ובסיסית של הנאסף או המלוקט (ולא המיוצר בעזרת מכשירים) בחברה של ציידים ומלקטים.
ניתן, בהקשר של יצור עודף לדבר על שתי מגמות בסיס של תנועה אנושית ושתיים בלבד, להם מתאימים חד-חד ערכית שני מעמדות חברתיים: יצור ובזיזה. זאת הן בתחום המטריאלי של אוביקטים פיזיים והן בתחום הרוחני כגון תוצרים אינטלקטואליים וניכוסם הבוזז.
כאשר נכסים וערכים אינטלקטואליים (רעיונות, מערכי אמונה, מערכות ערכיות, בסיסי-נורמות וכד'), המקדמים את התנועה היצרנית וכוחות החיים היוצרים נבזזים על ידי בני המעמד הבוזז, הרי מגמתם מתהפכת, והם הופכים לרטוריקה. דהיינו מופצים בקרב ההמונים באמצעות סוכני התקשורת התעמולה השונים לצורך פרקטיקה הפוכה.
כך בסיסי-ערכים של צדק חברתי טבעי (תגמול בהתאם לתרומה וליצור) משרתים פרקטיקה הפוכה של שוד, כאשר הם מנוכסים על ידי המעמד הבוזז.
אנטגוניזם קוגניטיבי:
מכיוון שהמגמה היצרנית היא המגמה האנושית המובהקת והיחודית ביותר לאדם וקשורה בהתפתחות האונות הפרונטליות במוח - המבנה המאוחר ביותר באבולוציה - בעוד מגמת השוד משותפת לאדם ולאורגניזמים אחרים, הרי שיש אנטגוניזם בין שני התפקודים המוחיים העומדים מאחרי מגמות אלה.
הפונה לבזיזה, מחבל ביכולותיו הקוגניטיביות העילאיות, חשיבתו הופכת לפחות אינטגרטיבית, ולכן הוא נזקק ביתר שאת לשוד של נכסים אינטלקטואליים ולשעבוד ועבדות מצד אינטלקטואלים יוצרים (בפרט אם הוא אינטלקטואל אקדמי המשרת את בני השדרה הבוזזת).
פריחה בתנאי מינימום:
מכיוון שמגמת היצור הינה המאפיין האנושי המובהק ביותר, הרי שהיא נוטה ספונטנית לצוץ ולפרוח גם תחת הנישה הדלה ביותר המאפשרת זאת, גם בתנאים דלים שבדלים ודכאניים -גם שם נוטה הניצוץ האנושי היוצר לבעור.
הרמטיות הדיכוי:
לכן בן השדרה הבוזזת ''חייב'', על מנת שבסיס קיומו לא יאויים, להכרתה ודיכוי הרמטי של המגמה היוצרת. הוא נוטה לאמר: אסור לתת ''להם'' כל הזדמנות ולו הקטנה ביותר, יש לפגוע בהם כשהם קטנים, וכיוצא בזה.
דיכוי חמקני:
עם זאת, בן השדרה הבוזזת - קיומו מותנה ביצור, ולכן הדיכוי חייב להיות חמקני ומוסווה. נימת דיבורו למושא פורענותו או לזה שהוא חוסם אותו או חולב אותו תוך בלימתו, הינה תכופות מנומסת, והוא נוטה לייחס את האשם לאי הקידום וסירבול הקידום למושא פורענותו/בלימתו.
פמ''ז:
פמ''ז: טקטיקה נפוצה אינה דחייה ממש אלא פמ''ז (פריסת מרווח זמן) : כרגע אין אפשרות מסיבות כאלה ואחרות, אך בעתיד הקרוב --
הדיכוי והיצור בהיסטוריה:
החל מהמאה ה- 18 גברה המגמה היוצרת על המגמה הבוזזת, ושוחררו כוחות יצור ללא תקדים בתולדות האנושות, שעשתה ב- 200 שנה צעדים שלא עשתה בעשרות אלפים השנים שקדמו.
בתחילת המאה ה- 20 חלה רגרסיה ועליית המגמה הבוזזת, תוך רטוריקה רבת עוצמה המשיאה המונים לבזיזה: הרטוריקה הבולשביקית, אך גם רטוריקות כוחניות בוזזת נוספות (כגון ג'ורג' סורל). כך, ניתן להגדיר את החצי הראשון של המאה ה- 20 כעידן האלימות הבוזזת.
התשובה לכך היו הסוציאל דמוקרטיה ומיינרד קיינס בשנות ה- 20 של המאה הקודמת.
הרעיון הוא שמכיוון שמעמד השומרים בעלי המונופול על אלימות, נתון אף הוא להסתה לבזיזה ואנשיו עשויים לבגוד במשימתם - ההגנה על שדרות היצור - הרי שיש להקצות חלק מהתוצרים לצורך ''שיחוד'' הבלתי יצרנים, ולצורך פסיפיקציה ושיכוך של מגמת הבזיזה. בנוסף, הגדלת כוח הקנייה של רבים עתידה גם לעודד יצרנות.
על מנת למנוע מראית של מתן שוחד לרבים, נוצר מוסד העבודות הציבוריות היזומות על ידי רוזוולט במדיניות הניו דיל שלו מ- 1933, כך שקיימת ניראות של רבים המשתכרים בכבוד למחייתם מעבודות שהמדינה יוזמת, בכסף שנגבה משדרות יצרניות.
הדפסת כסף מסיבית, ה''משחררת'' את המטבע מכיסוי על ידי סך הערכים המיוצרים הנמצאים במשק, אף היא אופן של הגדלת משאבי המעמד הבוזז, תוך הורדת כמות הנכסים הנמצאים בידי השדרות היצרניות.
אבל היו גם שראו בגישות אלה ותפעולן ההמוני פוטנציאל מחודש לבזיזה המונית - הן היטלר והנאציונל-סוציאליזם והן סטלין, וכמובן, מקדמי טוטליטריות מאוחרת יותר.
בגרסאות קולקטיביסטיות מוקצנות אלה מדובר מעתה בלגיטימציה לבזיזה המונית של רבים למען הקולקטיב או המדינה. היטלר מרבה לתקוף את רוזוולט, אך תקיפת מקורות רעיוניים הינו דבר שכיח הן בפרקטיקה פלגיאריסטית והן אצל אחד מגדולי הפלגיאריסטים של המאה ה- 20 , אדולף היטלר, המודה בספר של הרמן ראושנינג ''שיחות עם היטלר'' שאת עיקר רעיונותיו סחב ולמד מהבולשביקים, מהישועים והכנסיה הקתולית, את רעיון ה''טוהר'' לקח מהיהודים וממי לא (יש הטוענים שעיקר ספרו ''מלחמתי'' נכתב בידי רודולף הס, הגם שהיטלר גרף רווחי ענק מהספר).
ובישראל:
בישראל, בה התקציב הממשלתי הוא 70 אחוז מהתוצר (250מליארד שקל השנה), אין כמעט משק חופשי, שכן גם ''בעלי ההון בשוק החופשי'' כביכול - השרדותם ושגשוגם מותנים בשותפויות עם גורמי ממשל המזרימים להם הון או רוכשים את תוצריהם.
לכן, ישראל אינה מדינה סוציאל דמוקרטית, אלא מדינת ביזה ממורכזת בולשביקית, כשהשוד עולה משנה לשנה, והטוטליטריות בישראל מעמיקה. גורמי האלימות הממסדית הלגיטימית במדינה מגינים בעקר על השדרות הבוזזות. לכן, מאז 1973 שיעור הצמיחה השנתי של הת.ל.ג. הינו בממוצע 1.3 אחוז בשנה - השיעור הנמוך ביותר במדינה מערבית או מתועשת. כיום אנו ניצבים ביתר שאת בפני ''פירות'' העוני והנחשלות המואצת מזה 30 שנה, במצב של פריון עבודה הירוד ביותר במערב, פרי דומיננטיות מגמת הבזיזה העצימה המדכאת מגמות יצרניות בכל תחום.
תשאל, מה הרבותא בשחרור 7 מליארד שקל מהתקציב הנוכחי בן 250 מליארד השקל? הרי זו טיפה בים.
התשובה: מכיוון שהתנועה היוצרת הינה הכוח האנושי הספונטני והטבעי ביותר, הרי שגם נוכח מיעוט משאבים היא עשוייה לפרוח. זאת נוכח המגמה הבוזזת ההרמטית הנוקטת תכופות, דווקא משום כך, במגמת חנק *הרמטי* של הכוח היצרני החופשי תוך תצהירי כוונות תכופים בקרב השדרה הבוזזת: ''למנוע מהם כל עידוד ולו הקטן ביותר'', ''לחנוק אותם באופן מוחלט ללא סנטימנטים'' וכד'.
קישורים:
ישראל: ביזה כלכלית/חברתית עצימה והיערכויותיה
|
|
|
פיל סגול / טור אישי
