לא פעם עולה שאלת האמת והשקר בעיתונות שלנו, ואלה שלא מכירים את החברה הערבית ותרבותה ממאנים לקבל את תופעת השקר הנפוצה בחברה הערבית. הסיבה העיקרית לכך, להערכתי, שאותם אנשים רואים את החברה הערבית דרך המשקפיים שלהם, ומה לעשות שהעדשות היהודיות אינן מזהות את השקר כמגיפה חברתית.
אילו היינו כמוהם, הנושא וודאי לא היה מטריד אותנו, כי כולנו היינו ''משדרים'' על גלי השקר – ואז כל אחד יקבל את דברי האחר כמו שהוא מבין אותם לאותו הרגע, אבל מתוך מודעות לעובדת קיום השקר ברקע.
על אף שאני מכיר את התופעה מנסיון החיים שלי, חשוב להאיר את התופעה לא רק על סמך דוגמאות מן החיים. לכן בחרתי להבהיר את את תופעת השקר בחברה הערבית מן האספקט הסוציולוגי-תרבותי.
נתחיל, איפוא, באמונה הבסיסית של האדם. בעיקרי האמונה של היהדות, עשרת הדיברות, הדיבר התשיעי אוסר עלינו את השקר. הנצרות שצמחה מן היהדות קיבלה את הציווי הזה כמובן מאליו. ואילו האיסלאם, שגם כן צמח
בהשפעה יהודית, הדת הזו לא קבלה את הציווי האוסר את השקר. בחמשת עמודי האיסלאם (המקבילה של עשרת הדברות שלנו), אין ציווי האוסר את השקר:
- הכרה באלוהים כאל יחיד
- התפילה – חמש פעמים ביום
- מתן צדקה לעניים
- הצום – חודש הרמדאן
- העלייה לרגל למכה.
גם בקוראן אין אזכור לנושא השקר.
מעניין לציין כאן את הדת הדרוזית, שהיא נגזרת מן האיסלאם. לדת הדרוזית שבעה צוויים:
- דיבור האמת – במקום התפילה
- שמירת אחוות אחים
- הזנחת האמונות הישנות (פגאניות) – במקום הצום
- התרחקות מכופרים – במקום עליה לרגל
- ייחוד האל בכל זמן
- הסכמה עם רצון האל (פטאליזם) – במקום מלחמת קודש (הג'יהאד)
- קבלת רצון האלוהים כדבר מובן מאליו.
אנו רואים, איפוא, שהדת הדרוזית שהיא סיעה באיסלאם, מקנה לנושא האמת והשקר חשיבות עליונה – שכן המצווה הראשונה עוסקת בנושא.
הפילוסוף הגרמני, יוהן גוטפריד הרדר (Herder), בן דורם של לסינג, גתה ושילר, מצוטט בספרו של פרופ' יעקב טלמון ''אחדות וייחוד'' כאומר:
את אישיותו של עם יש לחפש בלשונו. כל שפה היא פלא חד-פעמי, ואין שתי שפות זהות. השפה מוכיחה בעליל שלא היחידים נושאי רצון מודע מהווים עם, אלא האומה יוצרת את היחידים, כי השפה היא יצירה קולקטיבית מובהקת, והיחיד מקבל אותה, וסופג את מחשבותיו וחוויותיו מן האוצר הקיבוצי הזה.אחדות וייחוד, עמ' 19
לאור הדברים האלה אנו יכולים לומר בוודאות, כי עם ישראל הוא עם ברדקיסט של חוסר סדר, אנו מכירים את התופעה מחיי היומיום. אבל יש לה תימוכין בתיאוריה של הרדר, אם נתבונן בשיבושי הלשון הצצים חדשות לבקרים בשפה העברית שלנו, אם זה במטבעות לשון שאנו מרבים להכניס משפות זרות, ואם זה בסירוס העברית עצמה.
בשפה הערבית יש מטבעות לשון המתייחסות לנושא השקר. פתגם מאד ידוע אומר: ''תעיד לטובתי בעבור עוגה, ואני אעיד לטובתך בעבור ככר לחם''. כלומר אם יש לך תועלת מן השקר – ''סחתיין'', דהיינו, יבוסם לך.
אם בחברה הערבית בכלל השקר מותר, הרי שבמצרים ההיתר הוא בחזקת עשר. עורך העתון ''אל-אהראם'' לשעבר מחמד חסנין הייכל, היה לו מדור שבועי בעיתונו שנקרא ''בסראחה'', כלומר בכנות או האמת, ושם הוא הביא את דעות השלטון ורצונותיו כאילו נכתבו על אבן הכעבה שבמכה.
במצרים זאת לדעת, אם מאן דהוא רוצה שיקחו את דבריו ברצינות, בטרם יאמר דברו הוא מתחיל במילה ''בסראחה'' או לחלופין ''ביגד'' (גימל פתוחה), אחרת דבריו הם דברי הבל או שקר. המצרי אומר לך אצלנו הכל ''פלסו'' (פא רפויה ופתוחה), כלומר מזוייף. מקור המילה הוא כמובן לטיני false .
לפני כמה חדשים הופיע הנשיא מוברק במסיבת עיתונאים, והוא אמר אנחנו לא משקרים. נשיא מדינה שמופיע קבל עם ועדה מכחיש את נושא השקר. אינני מכיר שום מנהיג מערבי שמצהיר במסיבת עיתונאים שהוא אינו משקר.
יצויין כאן, כי הנשיא מוברק שיקר לנשיא ארה''ב בנושא תקרית האנייה ''אקילה לאורו''. הנשיא האמריקני שאל את מוברק, באומרו שדיווחי המודיעין אומרים שהמחבלים ברחו למצרים. מוברק הכחיש בתוקף, ועוד באותו יום אחר הצהרים מטוסי הצי הששי יירטו מטוס נוסעים שיצא מקהיר לכיוון אירופה, כשעליו נמצאים שני המחבלים. מזכיר האו''ם, בוטרוס גאלי המצרי, בקש לכהן קדנציה שניה בתפקיד, ושגרירת ארה''ב באו''ם מנעה זאת ממנו באומרה: ''אתה שקרת לי שלוש פעמים, ממזר''.
ראוי לציין, כי משפחת המלוכה ההאשמית מירדן – היא יוצאת מן הכלל בנושא זה. אני מניח כי זה נובע מן העובדה שכולם התחנכו במערב מגיל צעיר. לפני כשלושים שנה, המלך חוסיין רצה לטוס לאירופה, והוא היה צריך לטוס מעל שטח סורי. הוא שוחח עם הנשיא אסד ושאל את הנשיא הסורי באם יוכל לטוס בבטחה לאירופה מעל טריטוריה סורית, מבלי שיאונה כל רע. הנשיא הסורי נתן את דברתו שהמלך יכול לחוש עצמו בטוח.
המלך שלא בטח בשכנו מצפון, בחר לטוס במטוס קטן – שלא כהרגלו – מחשש שאם הנשיא הסורי לא יעמוד בהבטחתו, הוא יוכל לתמרן עם המטוס ולברוח. ואכן כאשר נכנס חוסיין למרחב האווירי הסורי, הופיעו שני מטוסי קרב סוריים וניסו להפילו. המלך שהיה טייס מיומן, הצליח לתמרן ולהימלט אל המרחב האווירי שלנו, ואחר כך חזר לירדן.
המסקנה שלנו צריכה להיות, שאנו חייבים לדעת באיזה ג'ונגל אנו חיים.
תרבות השקר בחברה הערבית
