לבני דורנו, יום הכיפורים לעולם כבר לא יהיה רק יום הצום, התשובה והסליחה. עבורנו, מזה 38 שנים, יום הכיפורים הוא יום פתיחת המתקפה המשולבת של צבאות מצרים וסוריה בסיני ובגולן. זהו יום המחדל המפורסם, היום בו חטא אגף המודיעין בצה''ל באי מתן ההתרעה במועד.
בתחום המודיעיני אין חולקים על כך שאמ''ן היה שבוי בקונספציה ועל אף ידיעות רבות וטובות (וללא רק ממקורות המוסד) נמנע אמ''ן מהצגת איום המתקפה בסבירות גבוהה, עד לפנות-בוקר של השישי באוקטובר. וזאת, כאשר
באותם ימים היה המודיעין הצבאי האחראי הבלעדי על המחקר ועל ההערכה המודיעינית. אחריותם של גורמים אחרים בקהילה הצטמצמה לתחום האיסופי.
מזה מספר שנים מתנהלת ''מלחמת עולם'' בהתייחסות למקור המוסד הבכיר,
אשרף מרואן. אלוף
זעירא, ראש אמ''ן ב-73', משוכנע כי מרואן היה סוכן שהושתל ונבנה ע''י המצרים כסוכן צמרת, ונועד לשרת את תוכנית ההונאה הגדולה לקראת המתקפה המשולבת של שני הצבאות. בכך, הוא מנסה אולי להסיט במידת-מה את האחריות לטעות מאמ''ן למוסד. בהקשר זה מואשם זעירא גם בחשיפת שמו של מרואן. חשיפת זהותו של מקור מודיעיני היא דבר שלא ייעשה בקהילת המודיעין. זעירא מכחיש אחריות לחשיפה, יחד עם זאת – הוא איננו רואה פסול בחשיפת זהותו של סוכן אויב שתול - ''תארו לכם שהיינו עוצרים את מרואן ומעמידים אותו לדין אצלנו, כלום הייתה זהותו נשארת חסויה?
ההיה אשרף מרואן שתול או סוכן צמרת? חוששני כי לעולם לא נקבל תשובה חד-משמעית לשאלה זו. אחד הצעדים הראשונים בהם נקטתי, עם כניסתי לתפקיד ראש אמ''ן באפריל 74', היה ייזום בדיקה נוספת שבדקה את אמינותו של מרואן, אך גם תוצאות בדיקה זו לא היו חד-משמעיות.
אין ספק שמבחינתה של קהילת המודיעין היה אשרף מרואן סוכן צמרת. בצדק יש מי שמגדירים אותו כמקור הבכיר ביותר שעמד לרשותנו מבין מקורות ה''יומינט'' (מקורות המודיעין האנושי). אין ספק כי מכלול הידיעות והמסמכים שהעמיד לרשות המודיעין הישראלי בשנים בהן שרת אותנו עד המלחמה היה איכותי ביותר, ניתן להגדירו כ''חלום המתוק'' של כל שרות מודיעין. אלא שאין בכך להעיד על אמינותו. אם ייעודו היה אחד ויחיד – לשרת את ההונאה וההפתעה לקראת ה- 6 באוקטובר, אזי רק כך יכלו המצרים להשיג זאת. האיכות יוצאת הדופן של המסמכים שהעביר שכנעה את כל מפעיליו, ולאו דווקא אלה שבמוסד. להפך - בראש וראשונה את מתחקריו באגף המודיעין.
ועוד הערה אחת בעניינו של אשרף מרואן. חסידיו בישראל זוקפים לזכותו את ההתרעה שניתנה, אמנם ברגע שכמעט אחרון על המתקפה הצפויה. התרעה זו על המתקפה (אף כי נקב בשעת פתיחה לא נכונה), כך טוענים ה''חסידים'' היא שהצילה את רמת הגולן. מרווח השעות הקצר אכן איפשר להתחיל בגיוס המילואים ולהפוך הקערה בזירה זו על פיה.
בנקודה זו לא רק שאינני מסכים עם אותם ''חסידים'' אלא שאני מבקש להצביע על סכנה גדולה, שעלינו להיות ערים לה ולהישמר מפניה גם בעתיד – וזו סכנת ההסתמכות הכמעט אובססיבית על ''מקור צמרת''. לרשות גורמי המחקר וההערכה עמדו ידיעות רבות – הן ממקורות חיל המודיעין והן ממקורות אחרים של המוסד. ידיעות אלה אפשרו ואף חייבו כוננות ואף גיוס מוקדם של כוחות המילואים לפחות כשבוע לפני יום הכיפורים. אלא שהתלות במידע שיגיע מאשרף מרואן דחקה הצידה כל מקור אחר. הדוגמה הבולטת ביותר הייתה ידיעה ממקורות חמ''ן שנכנסה למערכת בצהרי יום השישי (ה-5 באוקטובר, כ- 16 שעות לפני התרעת מרואן) ואשר דחו את הפצתה עד ''שיתקבל הדיווח מפגישת ראש המוסד עם סוכן הצמרת''.
כולנו מתפללים כי לעולם יעמדו לרשות המודיעין ''מקורות צמרת'', אך אל לנו להתעלם מן הסכנה הנוראית של ההיסמכות המוגזמת עליהם.
ולכולם – גמר חתימה טובה!
מקור צמרת של המודיעין
