החודש אנו עדים להתפתחותה של מחאה עממית אשר החלה מחמישה צעירים עם קשיי דיור בלב תל-אביב והתפתחה למחאה גדולה, של אלפי צעירים, המקיפה את רוב ערי הארץ וגולשת לנושאים חברתיים רחבים וכבר החלו להישמע קריאות להתפטרות ראש הממשלה.
לפי הקולות והמראות מדובר על מחאה ללא לוגיסטיקה וללא יד מכוונת. מחאה ''ישר מהבטן''.
זה מזכיר לנו מחאה אחרת מלפני כארבע שנים. המחאה הציבורית שקמה בעקבות תוצאות ''מלחמת לבנון השנייה''. גם אז חזינו באנשי מילואים שהשתחררו ומיד נסעו להפגין בירושלים, הורים שכולים שזעקו בכל כלי תקשורת על מחדלי המלחמה ופרשנים צבאיים ואחרים שידעו טוב יותר מכולם מה היה צריך לעשות.
הוקמה ''ועדת וינוגרד'' שמסקנות הביניים שלה לא בישרו טובות לממשלה בראשות אהוד אולמרט וכולם ציפו למסקנות הסופיות.
תוך כדי הדיונים נערכה במפלגת העבודה התמודדות על הנהגתה, זכה בה מר אהוד ברק שמיד התמנה לשר הביטחון. מעשית קיומה של ממשלת אהוד אולמרט הייתה תלויה בתמיכתה של מפלגת העבודה ובראש ובראשונה במנהיגה אהוד ברק.
כל מי שעקב אחר האירועים במבט קל היה מקבל את הרושם שמדובר במחאה עממית, בעיקר של אנשי צבא והורים שכולים. עיקר הלחץ היה על מנהיג מפלגת העבודה שיתחייב מראש כי יפרוש מהממשלה מיד עם פרסום מסקנות ''ועדת וינוגרד'' כמעט ללא קשר לאמור בהם.
והנה, עתה, מפרסם העיתונאי יוסי ורטר מעיתון ''הארץ'' כי למעשה כל מערך המחאה היה מתוכנן ומאורגן מראש כאשר לכל נושא, כגון: אנשי מילואים, הורים שכולים, פרופסורים מהשמאל, אנשי מועצת יש''ע (שהתנגדו למעשי ממשלת אולמרט), ח''כ מהאופוזיציה מימין ומשמאל (נתניהו היה אז ראש האופוזיציה), עמותות ואחרים, מונה אחראי שתפקידו היה לגייס ולהפעיל את התומכים בתחומים שונים כגון: תקשורת, הפגנות, שלטים וכל פעילות אחרת לקידום העניין (
מסמך מקיף חושף...).
ההנחיה למארגנים הייתה להפעיל את מירב הלחץ על ראש מפלגת העבודה ושר הביטחון. התככן הראשי שעמד מאחורי כל התכנית היה מיודענו אלוף בדימוס,
עוזי דיין, שכל ניסיונותיו להיבחר לכנסת במפלגה עצמאית או להשתלב במפלגה קיימת כשלו ונדחו.
נראה שלאור המסמך שפורסם טוב שאדם כזה לא נבחר למשרה ציבורית. שמענו שלאחרונה, פטרונו האחרון,
בנימין נתניהו, מינה אותו לראש מפעל הפיס. אם לא הגיע למנוחה לפחות הגיע לנחלה.
מסקנתי מהמסמך שפורסם שאין מחאה עממית אמיתית. יש, אולי, ניצוץ, אך מיד פעילים פוליטיים מקצועיים ''מתלבשים'' על המחאה ונותנים לה את הגוון הפוליטי הרצוי להם.
גם במחאה המתנהלת כרגע בעניין הדיור ראינו כבר ניצוצות של ארגון. אוטובוסים שהסיעו משתתפים בהפגנות, עשרות אוהלים זהים כאילו מישהו קנה ''סטוק'' במחיר מוזל, אוכל, רמקולים ועוד.
הכול עולה כסף רב ואיני מאמין שדפני ליף וחמשת חבריה ששרויים במצוקת דיור יכולים לממן זאת.
חפשו את הכיוון הפוליטי ותמצאו את המממנים.
כרוניקה של מחאה עממית
