המשבר הפיננסי הביא לצמצום מצאי האשראי ולצמצום תחושת העושר. זהו אחד המשברים הקשים, הייחודיים והמורכבים אי פעם... גם בתרחיש האופטימלי, המשק הישראלי יסבול מהאטה משמעותית ביותר ב-2009... אנחנו נטפל בכלים אפקטיביים לטווח הקצר, אבל לצידם חייבת לבוא מדיניות שתניח את המסד לצמיחה מואצת בשנים הבאות... האתגר שלנו, של כולנו, הוא לאתר כלים שיספקו מענה אפקטיבי ויעיל להאטה הצפויה בכלכלה הריאלית.
במאמר קודם הצגתי את הרקע לדברים המצוטטים של שר האוצר. באותה ההזדמנות הגדרתי את המושג מיתון אותו אנחנו חווים כעת והצגתי את ההערכה שהוא ימשך גם במהלך השנה הבאה. כפי שציינתי אז המיתון אצלנו נגרם בגלל משבר האשראי בארה''ב שבמהרה התגלגל למרבית המשקים של ה-OECD (האירגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח, בו חברות 30 מדינות מהמפותחות בעולם). מאחר ורוב המשקים בהם תלוי המשק הישראלי בגלל תנועות יצוא ויבוא מצטמקים צפוי גם המשק שלנו להאט את קצב הצמיחה עד ל-1.5% במהלך שנת 2009. מה שבלט בתחזיות האלה היתה העובדה שבניגוד לרוב משקי ה-OECD הצפי של הגורמים המוסמכים (האוצר, בנק ישראל) היה שהמשק שלנו ימשיך לצמוח (
משבר מתגלגל במשק הישראלי).
מאז שנכתבו הדברים לפני מספר שבועות השתנתה המציאות בארצות שותפות הסחר שלנו. המיתון בארצות האלה המשיך להעמיק למרות הנסיונות של קובעי המדיניות הכלכלית לעצור את תהליך ההצטמקות. לאור עובדות אלה השתנה מצב המשק הישראלי ויש לשנות את התחזיות לגבי עומק ומשך המיתון-משבר בארץ. הציטוטים מדברי שר האוצר רומזים על הכיוון של השינוי.
בהמשך נגדיר מושגים שדרושים להבנת המציאות ממנה מושפע המשק הישראלי. אחר כך נתאר את המציאות וננסה להעריך את אורך ועומק המיתון-משבר אשר כבר החל.
ככלל מדיניות כלכלית מורכבת משתי קבוצות של אמצעים.
מדיניות מוניטרית נקבעת ומבוצעת על ידי הבנק המרכזי כדי להשפיע באמצעות כמות הכסף על הביקושים במשק. בימים רגילים הדבר נעשה על ידי קביעת שעור הריבית להלוואות שנותן הבנק המרכזי לבנקים המסחריים או על ידי קניה ומכירה של ניירות ערך בשוק ההון.
מדיניות פיסקלית נקבעת ומבוצעת על ידי הממשלה (משרד האוצר). בימים רגילים המדיניות הזאת נעשית באמצעות שינויים בשעורי ובכמויות המס שגובים מהציבור או על ידי שינויים בהוצאות הממשלה (והמגזר הציבורי), כדי להשפיע על הביקושים.
בדרך כלל עובר זמן בין החלטה לביצוע ועד שהמדיניות משפיעה על המשק. במקרה של מדיניות מוניטרית ההחלטות והביצוע נקבעות על ידי אנשי מקצוע ובתהליך מקצועי. לכן ההחלטות והביצוע מהירים יחסית. גם השפעתה של המדיניות המוניטרית מהירה יחסית. לעומת זאת במקרה של מדיניות פיסקלית קבלת ההחלטות והביצוע תלויים בצוות מקצועי (במשרד האוצר) וגם בפוליטיקאים (בכנסת ובממשלה) ולכן לוקח יותר זמן עד להחלטות ועד לביצוע בפועל. אבל גם מרגע שיש ביצוע ההשפעה של המדיניות על המשק פועלת בתהליך יותר איטי מזה של המדיניות המוניטרית.
גם גודל או היקף ההשפעה על הכלכלה של כל אמצעי מדיניות שונים אחד מהשני. לכן ידע מקצועי הוא מרכיב חשוב בתהליך קבלת ההחלטות כדי שאמצעי המדיניות הנבחר יהיה יעיל. כפי שאולי צפוי קובעי המדיניות הפיסקלית בארה''ב ממנה פרץ המיתון-משבר לא פעלו מספיק מהר. התוצאה היתה שברגע שהחלו לפעול לא היתה להם ברירה אלא להפעיל אמצעים יותר דרסטיים. אבל עד לרגע זה השפעתם של אמצעי המדיניות הכלכלית האלה לא מונעת את המשך התדרדרות המצב הכלכלי.
בראש קובעי המדיניות המוניטרית בארה''ב (ולכן בעולם) עומד פרופסור בן ברננקי שהספיק בקרירה הקודמת שלו ללמוד היטב על גורמי המשבר הגדול של שנת 1929. למרות היתרון הזה והעובדה שכבר מתחילת השנה הוא מפעיל מדיניות מוניטרית שבזמנים רגילים היתה מניעה את המשק לצמיחה, המצב לא משתפר ואפילו מחמיר. בשורה התחתונה מדדים מובילים מורים שהמדיניות לא מוציאה את המשק האמריקאי מהמיתון.
המדדים המובילים של המשק האמריקאי מורים על הצטמקות המשק: מספר המועסקים נמצא בירידה (2 מיליון עובדים פוטרו מאז החל המיתון בסוף 2007) ואיתו יורד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה (יש אבטלה סמויה...), ירידת מחירי הנדל''ן נמשכת ופעילות תעשיית הבניה ממשיכה להיחלש בהתאם וגם תעשיית הרכב בצרות צרורות. כאשר כל זה קורה גם גביית המס במדינות-ארה''ב וברשויות המקומיות מצטמקת ולכן כ-
41 מדינות נאלצות להתמודד עם גרעונות תקציביים.
אבל ראוי לציין שחלק ניכר מהבעיה מקורו בבעיות ריאליות ארוכות-טווח. נכון, למשל, שמשבר המכירות בתעשיית הרכב האמריקאית פרץ בגלל שמחירי הדלק הרקיעו שחקים במהלך הקייץ האחרון; נכון שחלק מהבעיה נגרם בגלל משבר הסאב-פריים. יחד עם זאת, צריך לזכור שיצרניות הרכב האמריקאיות לא היו גמישות מספיק כדי להתאים את היצור בעקבות שינוי ארוך טווח משמעותי בסוגי הרכב שהצרכן האמריקאי מבקש לקנות. גם תהליכי התייעלות איטיים מידי פגעו ביכולת החברות להתמודד בהצלחה עם השינוי במציאות הכלכלית (צח יוקד, ''אוטוזבל'', עסקים,
מעריב, 12.12.2008, עמ' 11 - 13). לאור העובדה שהנושאים הללו לא טופלו על ידי החברות עצמן לפני שהגיעו קרוב לפשיטת רגל, חשוב להדגיש שהבעיות הללו לא יעלמו מעצמן. לכן כל תוכנית, כמו זו שעליה הכריז הנשיא בוש היום (
Bush Approves $17.4 Billion Auto Bailout) לא תועיל לזמן רב אם לא תדאג שהבעיות הללו יטופלו.
בעקבות ובגלל המיתון המחריף והולך בארה''ב מתרחש תהליך הצטמקות התוצר או ירידה חדה בשיעורי הצמיחה גם באירופה ובשאר ארצות ה-OECD. ככלל המצב באירופה קצת פחות חמור אבל יש שם ארצות, כמו איסלנד ואוקראינה למשל שהנזק של בועת הסאב-פריים הרבה יותר חמור מאשר בארץ המקור-ארה''ב. כמו בארה''ב אחד ממאפייני המיתון שם הוא ירידה חזקה בהיקפי המכירות של תעשיית הרכב שחלקה בשליטת 3 החברות הגדולות מארה''ב (פורד, ג'נרל מוטורס וקריזלר).
גם בשאר העולם מתמתנת הפעילות הכלכלית באופן משמעותי בין השאר זה קורה בסין, בהודו וביפן. כמו בארה''ב תעשיית הרכב בקוריאה וביפן נמצאת בירידה.
סין הפכה בשנים האחרונות בזכות צמיחה הכלכלית גבוהה, בשעורים דו-ספרתיים, לגורם בעל השפעה רבה על הנעשה בשאר העולם. אבל בשנה האחרונה התהפך הכיוון. שעור הצמיחה ירד לסביבות 9% ולפי התחזיות לשנת 2009 הוא ירד עוד יותר - לסביבות ה-6%. אלפי מפעלים נסגרו ומיליוני עובדים (כ-5 מיליון ועוד היד נטויה) נוטשים וחוזרים לאזורי הפריפריה החקלאית; מספר המובטלים צפוי להגיע לכ-6.5% במהלך השנה הבאה. כל זה כמובן למרות שכבר מספר חודשים מופעלת בסין מדיניות מרחיבה (
After 30 Years…). אם לא תצליח המדיניות המרחיבה של ממשלת סין, יש סיכוי טוב מאד שהמיתון העולמי יעמיק.
אנשים אולי לא שמים לב אבל במספר משקים חשובים נוצר מצב שבו ערך הריבית הנומינלית (בארה''ב היא נקראת ה-Federal fund rate, בארץ – הריבית המניטרית) שווה או קרוב לאפס ושינוי בערך הריבית או בכמות הכסף שקובע הבנק המרכזי לא משפיע על המשק – המדיניות המוניטרית הרגילה אינה אפקטיבית. המצב הזה נקרא בשפה המקצועית
''מלכודת הנזילות''. זהו מצב שמרגע שנוצר קשה מאד לצאת ממנו, כדי שוב להשתמש במדיניות מוניטרית, ודרושים המון יצירתיות ואפילו מזל (
ZIRP!).
כאשר משק נמצא ב
''מלכודת הנזילות'', כאשר המחיר האלטרנטיבי של החזקת כסף (הריבית) הוא אפס או קרוב לכך, הרחבת כמות הכסף תגרום לאנשים, לעסקים ולבנקים לאגור אותו במקום להפוך אותו למקור להשקעות. זה יקרה אפילו אם יש להם יותר מזומן מהכמות הדרושה להם לפעילות השוטפת.
כאשר זה קורה והמשק נשאר במיתון למשך זמן יכול להיווצר תהליך של ירידת מחירים, דיפלציה, שאם ימשך הריבית הריאלית תעלה. כאשר הריבית הריאלית עולה יורד סך ההשקעות והתוצר יורד עוד יותר והמשק נכנס למעגל דיפלציה, עליית ריבית ריאלית והצטמקות התוצר... בתהליך כזה עולה הערך הריאלי של החובות ונפגעת יכולת הלווים לעמוד בתשלומי החוב שממילא נפגעת בגלל המיתון מכאן ועד שההלוואות הופכות לאבודות המרחק קטן. בהמשך בעלי החוב, מוסדות פיננסיים, נפגעים ואף פושטים את הרגל (
Liquidity_trap).
למשבר הסאב-פריים היתה השפעה דומה. הוא פגע באמונם של הבנקים ביכולתם לגבות את חובותיהם ולכן ברצונם להלוות כסף. למרות הורדת ריבית דרסטית שביצע הבנק המרכזי של ארה''ב לא נוצר גידול משמעותי בסך ההלוואות שנתנה המערכת הבנקאית. בגלל החשש מהמיתון, פגיעה בתחושת העושר ופגיעה באמונם במערכת הפיננסית נמנעו הלקוחות הפוטנציאליים מהוצאות שעבורן הם נהגו לקחת אשראי.
התוצאה היא שבמציאות הזאת ללא האמצעי של המדינות המוניטרית נשארו קובעי המדיניות רק עם כלי המדיניות הפיסקלית שעובדים הרבה יותר לאט. מה שבולט מאד בכל הסיפור הזה הוא שרבים מבין המומחים צופים שצפוי למשק האמריקאי מיתון ארוך אל תוך שנת 2010 ואולי גם 2011. על פי פרופסור פול קרוגמן (
פרס נובל לכלכלה - 2008), יתכן כי מה שנעשה עד לימים אלו, מבחינת המדיניות הפיסקלית הוא מעט ולאט מידי (
Depression Economics Returns,
World economy could be depressed beyond 2011).
תופעת
''מלכודת הנזילות'' היא די רחבה. זה המצב במשק האמריקאי הגדול בעולם ובמשק היפני שהוא השני בגודלו. גם מדינות השוק האירופי מתקרבות לגבולה של ''מלכודת הנזילות''.
הדברים הללו נאמרים כאשר יש בסיס לתחושה שבין קובעי המדיניות בארה''ב ובארצות אחרות מצויים לא מעטים שאינם מזהים את בעיית מלכודת הנזילות ואת חומרת המיתון. התחושה הזאת היא הסבר לעובדה שניסוח מדיניות מתאימה ויישומה משתהה זמן רב מידי.
מדבריו של פרופסור קרוגמן משתמע שגם אם המערכת הפוליטית שמנהלת את המדיניות הפיסקלית תפעל כאיש אחד יש סיכוי סביר שבמקרה הטוב התוצאות בשטח לא יורגשו לפני סוף שנת 2009 (
Worries about next year). זה בעצם אומר שהנפילה של המשק האמריקאי תימשך עד לאותו מועד לפחות. המצב באירופה לא נראה הרבה יותר טוב בהקשר הזה וגם שם המיתון עוד רחוק משיאו.
בנתיים המיתון העולמי הולך ומחריף – הוא עוד רחוק משיאו. אחת הסיבות לכך היא שעדין ישנם לא מעט קובעי מדיניות שכנראה לא רואים את מידת חומרתו האמיתית של התהליך. סיבה נוספת היא שבעולם כיום המצב הכלכלי (ולכן גם הצמיחה) ברוב המדינות היותר מפותחות, תלוי מאד בתנועות הסחר הבינלאומי. בגלל הסיבה הזאת למדיניות כלכלית מקומית יש השפעה קטנה יחסית. במציאות הזאת מאד יתכן שהמיתון העולמי ימשך אל תוך 2010 ואולי גם אל תוך 2011.
מה זה אומר לגבי ישראל?
כפי שהראינו בעבר, גם במשק הישראלי הצמיחה הכלכלית תלויה מאד בסחר הבינלאומי כאשר כ-45% מהתמ''ג מגיע מיצוא. יותר מכך המגזר שמוביל בעשור האחרון את הצמיחה הכלכלית, ההיי-טק, תלוי מאד ביצוא בעיקר לארצות המערב. לכן כמו שקרה בראשית העשור המיתון בארצות ה-OECD ימשיך להשפיע על המשק שלנו ומאחר וקיים שיהוי בהשפעות ממדינות אחרות אז קשה לצפות שהמיתון אצלנו יסתיים יותר מוקדם. יחד עם זאת עלינו לזכור שהמשק נכנס לשנת 2009 ללא תקציב מאושר וכאשר היכולת לפעול של קובעי המדיניות הפיסקלית מאד מוגבלת.
לאור כל זאת לא סביר בעיני שהתחזיות לגבי המשק הישראלי מדברות על צמיחה, של התוצר המקומי הגולמי (תמ''ג) בשעור 1.5% בשנת 2009. מבלי להכיר את הנתונים המספריים קשה להיות בטוח אבל השינוי כלפי מטה בתחזיות של ה-OECD וה-EU מעידות שהתחזית הזאת ודאי גבוהה מידי.
עד מתי יימשך המיתון-משבר
