|
|
|
[*] מאמר זה הוא המשך לדיון שהתנהל בפ.א.צ. בתחילת חודש מאי, שהחל עם מאמרו של אורי מילשטיין (הקישור למאמרו של אורי מילשטיין מצורף למטה). למתעניינים בנושא , מומלץ לקרוא גם את מאמרו של מילשטיין.[המערכת]
מי יגול עפר מעיניך, דוד בן-גוריון.המנהיג הדגול
הזה, היה בעל ראות וחזון למרחקים, שכל אלה שבאו
אחריו היו חגבים פוליטיים לעומתו. הוא את הממלכתיות
בפרספקטיבה הרחבה ביותר - כאילו הסתכל בפריזמה
מראשה ובמהופך, מתחתיתה.
אצל בן-גוריון, אנשי צבא מעולם לא זומנו לישיבות ממשלה, כי אסור לערב צבא ופוליטיקה. כל הדעות וההמלצות של אנשי הצבא הובעו בפני שר הבטחון, והוא
הביאם (כולם או מקצתם, אם בשינוי ואולי בכלל לא)
בפני הממשלה. שכן האחריות היא כולה על הדרג הפוליטי.
כאשר משה דיין הגדול, עמד לפשוט מדיו, שאלו ב.ג.
מה ברצונו לעשות. על כך השיב דיין כי ברצונו להכנס לפוליטיקה. טוב מאד השיב הזקן. יש לך שנתיים עד הבחירות, זה מספיק זמן להסתובב בסניפי המפלגה ברחבי הארץ, כדי שיכירו אותך ואתה תכיר את הפוליטיקה.
ומשה דיין כיתת רגליו ברחבי הארץ בסניפים כמו טירון
פוליטי. ולאחר הבחירות, הוא מונה לשר זוטר: שר
החקלאות. שכן לב.ג. תקופת הצינון מהצבא לפוליטיקה היתה חשובה מאד.
היה זה מנחם בגין שקלקל את השורות. הוא היה הראשון שהזמין אנשי צבא לישיבות ממשלה - לדווח. הוא היה הראשון שהסכים שוייצמן יפשוט מדיו היום ויהיה שר
בממשלתו למחרת היום. הוא היה הראשון שנתן משקל רב
לדעותיהם של אנשי הצבא.
בהסכם קמפ דייוויד, דעותיהם של אריק שרון ועיזר
וייצמן (אלופים) השפיעו השפעה מכרעת על תהליך קבלת ההחלטות של מנחם בגין, יותר מכל אחד אחר. אריק
בפאסיביותו (כל מה שתחליט יהיה בסדר ויבוצע - בערך
כך אמר לבגין, כשנשאל על ידו). ווייצמן בפעלתנות
יתר למען וויתורים על הכל.
כשנשאל פעם וייצמן (לאחר שבגין נפטר), האם זה נכון
שבגין התחרט על הסכם קמפ דייוויד שלושה חדשים לאחר
חתימתו? השיב ווייצמן: שלושה חדשים?? שלוש שעות
לאחר החתימה. כאן אנו רואים מנהיג שסמך יתר על המידה
על דעות אלופיו, שלוש שעות לאחר חתימת הסכם שלום
כל כך חשוב, ניחם על מעשיו.
המעשה האווילי ביותר בהסכם השלום עם מצרים היה,
ישראל נתנה למצרים את כל סיני עד האינץ האחרון, ולא
היה למנהיגה, או לקציניה, השכל הישר הפשוט: בתמורה
לנסיגה מלאה, אתה (סאדאת) תהיה הראשון שתכיר בירושלים כבירת ישראל, ושגרירות מצרים בישראל תמוקם
בירושלים. כדי לקבל את כל סיני, סאדאת היה מסכים
לתנאי כי עבורו למחות את חרפת התבוסה בששת הימים
היה היעד העליון.
במלחמת יום הכיפורים, סאדאת רצה ר ק ל צ ל ו ח
את התעלה, ולהתפרס לאורכה. מטרת המלחמה של סאדאת
היתה יצירת משבר צבאי, שיביא בעקבותיו שיחות מדיניות. אך הרמטכ''ל שלו, שראה את המפלה שלנו לאורך התעלה, ושאיננו מעיזים להתקרב אליה, דחק ודחק ודחק
בסאדאת, כדי שזה יסכים לפרוץ לעומק סיני. לבסוף
סאדאת נעתר להפצרות רמטכ''לו. ובאותו יום החלה תבוסת
הצבא המצרי המחודשת. שכן, בקרבות תנועה של ''שין
בשין'', אנו היינו טובים יותר. בערבו של יום קרב
השמדנו 300 טנקים למצרים ואבדנו טנק אחד.
היה זה קיסינג'ר שהציל את צבא מצרים מתבוסה נוספת.
הוא אמר אז לגולדה, אם תשמידו את הארמייה השלישית,
שוב פעם חרפה צבאית תמנע מגעים מדיניים.
קישורים:
צבא והבטחת שרידות המערכת הפוליטית
|
|
|
צבא + פוליטיקה = הרס איטי קבוע
