בימים אלה ישראל עסוקה במו''מ לשחרור חייליה החטופים. שניים ב
לבנון בידי
חזבאללה, ואחד בדרום בידי ה
חמאס. כרגיל בכל מקום אחר בעולם,
הצלב האדום הבינלאומי היה הגורם המתווך בין הצדדים. ואילו אצלנו, ממשלת
גרמניה העמידה את שרותיה הטובים כדי לתווך בינינו לבין חזבאללה, ואילו בדרום ממשלת
מצרים פועלת באותה מתכונת בינינו לבין החמאס. יש הבדל גדול בין שני המקרים. בצפון, שני החיילים שנחטפו הם בוודאי לא בין החיים; ואילו בדרום החייל החטוף חי. שוני נוסף הוא במניעים של המתווכים. גרמניה הציעה את שרותיה הטובים ללא כוונת רווחים, בעוד שמצרים מקווה לקצור פירות גם מאתנו וגם מן החמאס. עיקר הפחד של מצרים מן החמאס, היא הסתת הגורמים האסלאמים הקיצונים במצרים. בזה שמצרים הביאה את ישראל לפרוע את הדרישות של החמאס, היא תקצור שקט בתוך מצרים. זה לא מקרי שהגורמים הערביים משאירים את הצלב האדום מחוץ למשחק. כי הצלב האדום עובד לפי כללים, ואילו המתווכים העכשוויים אינם מחוייבים לשום פרוטוקול.
כבר כתבנו כאן בעבר על הסטנדרטים הכפולים שהערבים נהנים מהם. האמת היא, שלא הם האשמים בכך, אלא מדינות המערב. כאשר הוקם ה
או''ם מיד לאחר תום מלחמת העולם השניה, בשנת 1945, נציב האו''ם לענייני פליטים היה אחד הזרועות הראשונות שנוסדו מיד בהתחלה - כתוצאה מן המוראות שעברו על העולם במלחמה העולמית ההיא. אבל ראה זה פלא בשנת 1949 כאשר נוצרה בעיית הפליטים הערבים, האו''ם לא מסר את הטפול בפליטים ליד הנציב שלו, אלא מינה נציב מיוחד והקים לו ארגון מיוחד לטפל בבעיה, הלא היא סוכנות הסעד והתעסוקה של האו''ם (אונר''א = UNRWA). זו לא היתה סתם גחמה של הערבים לדרוש זאת. כי היעד של נציב האו''ם לענייני פליטים הוא לשקם פליטים בכל מקום אפשרי בעולם. בעוד שהיעד של הנציב החדש וארגונו, היה להנציח את בעיית הפליטים... עד אשר יוחזרו לבתיהם.
ב-1968 הצלב האדום נתקל בקשיים לבקר עצירים בטחוניים, שישראל עצרה. שלטונות הבטחון שלנו ידעו כי ברגע שהעצור ייפגש עם נציג הצלב האדום, יותר אי אפשר יהיה להוציא ממנו מידע מועיל. ולכן שלטונות ישראל לא מנעו את הצלב האדום מלבקר את העצורים, אלא רק עכבו את הבקור עד גמר החקירה. בין שלטונות צה''ל'' שהיה אחראי על השטחים, לבין הצלב האדום היו וויכוחים רבים בסוגיה זו. עד... שלבסוף הודיע הצלב האדום, כי באם לא ייענו דרישותיו, הארגון יעזוב את ישראל. לבסוף שר הבטחון,
משה דיין, חתך ופסק: הצלב האדום יוכל לבקר כל עצור 14 ימים לאחר מעצרו. והצלב האדום יכול לקבל זאת או לעזוב. הארגון הבינלאומי קבל את ההסדר.
הפלסטינים ו
אש''ף עשו כמיטב יכולתם לנצל את הצלב האדום לצרכיהם, ולא אחת הארגון הבינלאומי ההומאניטרי שמש כבלדר בשרות האויב - מבחינתנו. על רקע זה היו חכוכים רבים וויכוחים אינספור. הצלב האדום שרצה לקדם את ענייניו, ארגן בשנת 1983 סמינר של שבוע לקצינים ישראליים משלושת הפקודים, כדי להחדיר לתודעת הקצינים את החיוניות של פעולותיו.
עבדכם הנאמן שנמנה עם הקצינים הבכירים באותו סמינר, טרח להוכיח את נציגי הצלב האדום על ''עוורונם'', או חוסר יכולתם או חוסר רצונם בהתמודדות הזו. לא תמיד, הבקשה שלכם היא הומאניטרית. בהרבה מקרים אתם משמשים כבלדרים לכוחות הרשע.
בהפסקת הצהרים של אותו יום, תפס אותי ראש נציגות הצל''א בישראל ואמר לי בערך כהאי לישנא:
במלחמת העולם השניה גרמניה התרבותית עשתה זוועות לצבורים גדולים, והצלב האדום ישב בשקט. היום אנחנו לא רוצים לחזור על אותה טעות - ולכן אנו מתריעים. דבריו הרגיזו אותי, ולכן שאלתי אותו:
אתה משווה את מעשינו כאן עם מעשיה של גרמניה הנאצית? הוא נבהל והשיב:
בשום פנים ואופן לא. אני מתייחס למחדלים שלנו כארגון.בשנים האחרונות ארגונים ערביים מתפרעים, וחורגים מכללי התנהגות אנושיים, שנקבעו על ידי החברה הבינלאומית. האירוניה היא, שמצרים התאמצה מאד לאשר את אמנת הליגה הערבית בשנת 1945, בטרם יתכנס ארגון האו''ם לכנס היסוד שלו. וכל זאת כדי שהארגון הבינלאומי החדש יכיר בארגון הערבי החדש כארגון אזורי, ובכך מדינות ערב תכנסנה לעידן החדש כמדינות מתקדמות. אבל מאידך, הדעת נותנת שמצרים תכיר בנורמות הבינלאומיות החדשות, ותפעל בהתאם להחלטות של גורמים בינלאומים.
חזבאללה וחמאס חוטפים חיילים ישראליים. והארגונים האלה לא מאפשרים לאיש להתקרב אליהם. וגם הצלב האדום אינו יכול אפילו למלא את ייעודו - לפגוש את החטופים, רק כדי לראות אם הם חיים. אצלנו כל עצור וכל אסיר נפגש עם נציג הצלב האדום ביחידות, כדי שהעצור יוכל לדבר חופשי. האירוניה היא שאותם ארגונים ואותם צבורים נעזרים בשרותיו של הארגון הבינלאומי. אני כבר לא מדבר על כך שיש מדינות בדרום אמריקה או באפריקה שנציגי הצלב האדום אינם מעיזים להופיע בגלוי, מחשש לחייהם... והצלב האדום שותק.
אבל הצלב האדום הבינלאומי לא אשם לבד. ישראל היא שמשחקת לידיהם של הערבים לשנות את כללי המשחק בכל עת שיחפצו.
... והצלב האדום שותק
