בשבוע שעבר פורסם דו''ח העוני החצי שנתי (
ממדי העוני והפערים בהכנסות 2005-6). מסתבר שהצמיחה שהחלה במהלך שנת 2003 השפיעה לטובה גם על העשירונים התחתונים. נרשמה יציבות בממדי העוני בקרב משפחות (לראשונה מאז שנת 1998), נבלם הגידול בשיעור העוני בין ילדים, נבלמה אפילו התרחבות אי השוויון בהכנסה הפנויה, שיעור המשפחות שנמצאות מתחת לקו העוני ירד מעט ונמשכה הירידה בשיעור העוני בקרב הקשישים.
בכל העשירונים (חוץ מזה התחתון) נרשמה עליה בשיעור דומה בהכנסה הפנויה. גורם חשוב בתהליך הזה הוא כמובן הגידול בתעסוקה שלא פסח על העשירונים התחתונים. לכן זו השנה הרביעית שנרשמה יציבות בשיעור העניים לפי ההכנסה הכלכלית (לפני תשלומי העברה ומסים).
האם אנחנו עדים לשינוי המגמה ביחס לשיעורי העוני?
האם אפשר לסמוך על הצמיחה שתגרום לירידה משמעותית בשיעורי העוני?
בישראל, כמו בארצות אחרות, מוגדר קו העוני על פי השיטה היחסית. הוא מחושב על בסיס ההכנסה הפנויה למשפחה המתקבלת מסקר ההכנסות שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ''ס). ההכנסה הפנויה החציונית היא ההכנסה שממנה מחשבים את קו העוני.
ההכנסה הפנויה היא ההכנסה הכלכלית (הכנסה מעבודה) של המשפחה בתוספת תשלומי העברה (קצבאות ביטוח לאומי, תמיכות ותרומות) ובניכוי המסים הישירים (מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי, דמי ביטוח בריאות וכו'). ההכנסה הפנויה החציונית מוגדרת כרמת ההכנסה הפנויה אשר ל-50% מן המשפחות יש הכנסה פנויה גבוהה ממנה (ול-50% מן המשפחות יש הכנסה שווה לה או נמוכה יותר). קו העוני מוגדר כרמת ההכנסה הפנויה השווה ל-50% מההכנסה הפנויה החציונית. משפחה שהכנסתה הפנויה שווה או נמוכה ממחצית ההכנסה ההפנויה החציונית, היא משפחה עניה (נמצאת על קו העוני או מתחתיו).
מאחר ובכל משפחה מספר נפשות שונה חישוב קו העוני מותאם לגודל המשפחה ולכן לא מדובר ברמת הכנסה אחת (
פרק 2 בדוח העוני לשנת 2005). מי שיבחן את הנתונים יגלה במהירות שרמת העוני עדין גבוהה. מספר המשפחות העניות מגיע לכדי 404.5 אלף שזה 20.2% מהמשפחות בישראל ובקרב הקשישים תחולת העוני היא 24.5%. במסגרת המשפחות האלו חיים 1.63 מיליון נפשות וזה כולל 775.4 ילדים. (
ממדי העוני והפערים בהכנסות 2005-6). תחולת העוני הזאת, 20.2%, גבוהה מזו של רוב הארצות בעולם המערבי.
כמעט 4 שנים של צמיחה מהירה של התמ''ג הצליחה רק לעצור, לבלום, את הגידול בשיעור, בתחולת, העוני. האם אפשר להניח שהמשך תהליך הצמיחה יגרום לירידה משמעותית, ובקצב סביר, בשיעורי העוני?
הבעיה שלנו היא שיש לנו משק חצוי לשנים. החלק האחד, התעשיות המתקדמות (הי-טק) צומח במהירות ומושך את שאר המשק איתו. החלק השני, כשלושה רבעים מהמשק, התעשיה המסורתית והשרותים שבמובנים רבים מייצג מציאות טכנולוגית של העולם השלישי. כצפוי רמת השכר קשורה בצורה חיובית לרמה הטכנולוגית (לרמת הפריון) ולכן המצב הדואלי הזה תורם הרבה מאד לפערי ההכנסות והעוני.
בעיה נוספת היא שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה שיש לה השלכות גם לגבי שיעור הצמיחה הכלכלית וגם על שיעורי העוני. הרי מבוגר שלא עובד לאורך זמן יתקשה להמציא לעצמו מקורות לפרנסתו. יש שתי קבוצות באוכלוסיה ששיעור ההשתתפות שלהן נמוך מאד, סביב ה-40%, הערבים והחרדים. אלו גם קבוצות בהן מספר הילדים למשפחה גבוה ולכן לא מעט משפחות מהקבוצות הללו הן עניות. סיבה אחת לשיעור ההשתתפות הנמוך בקבוצות אלו היא המסורת. סיבה יותר חשובה היא ודאי גובה השכר שהם עשויים לקבל עם הצטרפותם לכוח העבודה. השכר נמוך בגלל הפריון הנמוך שלהם וזה נמוך בגלל רמת ההון האנושי הנמוכה שלהם.
אלו בעיות שקיימות אצלנו כבר הרבה זמן ואנחנו גם יודעים שחלוקת הקצבאות למיניהן לא פתרה את הבעיות הללו בעבר. להיפך במהלך השנים גדלו התקציבים ועמם גדל גם מספר העניים. הפתרון ''הנכון'' צריך להיות כזה שיוציא אנשים ממעגל העוני. חלק חשוב מהפתרון הוא השקעה בטיפוח ההון האנושי בשכבות המצוקה אלא שזה תהליך שעשוי להמשך הרבה שנים.
הפתרון הנוסף הוא עידוד ההשקעה בשיפורים טכנולוגיים ובהגדלת התפוקה לעובד בתעשיה המסורתית והתשתיות. מאחר ומגזר ההי-טק דואג לעצמו הרי שמדיניות הממשלה צריכה להתמקד באותם תחומים שנשארו עד עכשיו מאחור. עם השיפורים הטכנולוגיים והגידול הנובע בפריון העובד יעלה השכר ויעלה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה. כתוצאה יקטן שיעור העוני ואי-השוויון בחברה (
השקעות להאצת הצמיחה ולהפחתת העוני).
בעבר כבר הצגתי חשבון שגידול בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה לרמה המקובלת בארצות המתפתחות תוסיף כמה מאות אלפי עובדים למשק. תוספת כזו תקפיץ את רמת התוצר המקומי הגולמי ואת רמת החיים של האוכלוסיה המשתתפת (
החושך ונקודות האור).
כעת אפשר לסכם עם הצגת התשובות לשאלות שניסחתי בפתיחה. עדין אין מדובר בשינוי מגמה ביחס לירידה בת-קיימא בשיעורי העוני בחברה הישראלית. על הצמיחה אפשר לסמוך שתגרום לירידה כזאת אם יתאזרחו גורמי הצמיחה הכלכלית שהוצגו כאן: עידוד ההשקעה בשיפורים טכנולוגיים, בהגדלת הפריון, במגזרים בהם זה לא קורה מעצמו. במקביל יש להשקיע בטיפוח ההון האנושי בשכבות המצוקה.
אי שוויון, עוני וצמיחה
