לפני כשנתיים וחצי, לקראת הקמת ממשלת שרון השניה, כתבתי כאן במה, באיזה יעדים, צריך שר האוצר הבא להתמקד. יעדים אלו היו: צמצום ההוצאה הציבורית והגירעון, הקטנת יחס החוב לתוצר ולהמשיך את תהליך ההפרטה (כמובן שלרשימה צריך היה לצרף את פירוק המונופולים). באותה הזדמנות הצגתי רשימה של תכונות וכישורים שראוי שהמועמד למשרת שר האוצר יתברך בהם (
איזו הנהגה כלכלית?). ההמלצה שלי היתה , פרופסור יעקב פרנקל בעיקר מפני שהוא ''מכיר את המערכת הפוליטית טוב אבל אינו חלק ממנה''. הסיבה שהתמקדתי בתכונה הזאת היתה שעדיף ששר האוצר יתמקד ביעדים המקצועיים ארוכי הטווח ושההשפעה של לחצי המציאות הפוליטית היום-יומית על עבודתו תהיה שולית. במשרד האוצר צריך שיכהן שר שהפוליטיקה לא בראש מעייניו.
כשבוע יותר מאוחר, כאשר בנימין נתניהו הפך למועמד המוביל כתבתי שהוא ''כנראה, המועמד הטוב ביותר מבין הסיעות שמרכיבות את הממשלה בשלב זה..... שבין הפוליטיקאים הרלוונטיים בנימין נתניהו מתאים לכהן כשר האוצר'' (
תכנית חירום כלכלית). כעת, על פי ההודעה שלו, בנימין נתניהו מתפטר בדיוק בגלל אותה סיבה שהניעה אותי להמליץ על פרופסור פרנקל לתפקיד. מאחר שמסתיים פרק בדרכו של משרד האוצר טוב נעשה אם נבחן את ההישגים של בנימין נתניהו לאור היעדים שתיארתי ולאור החזון שלו עצמו.
נתניהו נכנס לנעלי שר האוצר בסערה. בעזרת פתגמיו המפורסמים על הצורך בהחלפת דיסקט ועל הרזה (המיגזר הפרטי) שנושא את השמן (המיגזר הציבורי) סימן נתניהו את החזון שלו. הסתבר שהחזון הזה די חופף את רשימת היעדים שציינתי ושנתניהו רציני ועקבי בכוונתו להתקדם בדרך
נכונה שבמרכזה ארבעת היעדים שציינו קודם).
בהמשך אמרו עליו שהוא הראה שבכוונתו לסלול כביש חדש במקום לעסוק בסתימת סדקים ובורות בכביש הישן. הוא הראה שכוונתו לחדש, לגרום לשינוי מהותי של המשק הישראלי. נכון, את עיקר השינוי במשק, היציאה ממשבר ומעבר לצמיחה, גרמו כוחות אחרים (הערבויות, הצמיחה במשק האמריקאי ובמשקים אחרים). אבל האופטימיות הזאת, שמשהו מהותי קורה, שנתניהו טיפח, היתה תנאי הכרחי לכך שהשינויים במשק העולמי ישפיעו, לטובה, על המשק שלנו.
לאחר גמר אישור התקציב, יצא נתניהו במאבק להנהגת כמה רפורמות מאד בסיסיות עם כוונה ברורה לשנות את מראה המיגזר הציבורי והמיגזר העסקי:
- המשך השינויים בשיעורי מס ההכנסה בהתאם להמלצות ועדת רבינוביץ (מקיץ 2002).
- הרפורמה בקרנות הפנסיה (ההסתדרותיות....).
- פיצול רשות הנמלים כשלב בדרך להפרטה.
- המשך תהליך ההפרטה עם מכירת השליטה באל-על ובבזק.
- הרפורמה בשוק ההון.
- תהליך השינוי המבני והפרטת חברת החשמל.
- תהליך צמצום מספר העובדים במגזר הציבורי.
בתחילת הדרך הציג נתניהו נחישות גבוהה לקדם את החזון. אבל די מהר, בערך בקיץ 2004, הנחישות התערערה בגלל הרצון לחזור לראשות הממשלה. אחד הסימנים לכך היתה ההעדפה שהוא נתן לקיצוץ בשיעורי המס לעומת צמצום שיעור החוב הציבורי (
נתניהו או קליין - מי צודק?). הוא גם בחר להתחיל בקטע הקל ביותר – הרפורמה בקרנות הפנסיה. זה קרה גם בגלל כי זה נראה הכי קל וגם כי זה שירת יעד (פוליטי) נוסף. אבל הרפורמה הזו היתה נחוצה כדי לעצור את גלגל הגירעונות האקטואריים בקרנות הפנסיה וכדי לצאת לדרך יותר יעילה. מצד שני מה שנעשה בפועל היה צעד אחד חלקי מאד ביחס לכוונות.
כאשר מחפשים אפשר למצוא עוד ביקורת כמו על הויתור בפרשת הרפורמה המבנית והפרטת חברת החשמל ובפרשת צמצום מספר העובדים במיגזר הציבורי. אבל עלינו גם לזכור את ההצלחות החשובות:
- צמצום הגירעון והקטנת ההוצאה הציבורית.
- המשך תהליך ההפרטה והעמידה על ביצוע ההסכם, כפי שנחתם, במהלך הפרטת בזק.
- גולת הכותרת של ההצלחות היתה האישור של הרפורמה בשוק ההון. כ-20 שנה אחרי שועדת בייסקי המליצה ועדת בכר ובנימין נתניהו הובילו לדרך חדשה של פרוק האוליגופול הבנקאי בשוק ההון.
בניגוד לשרי אוצר אחרים שתיקנו סדקים או שרדו במערכת הלחצים הפוליטית, נתניהו הוביל לדרך חדשה. הוא הוביל לדרך שאם נמשיך ללכת בה המשק הישראלי ישתנה באופן מהותי לטובה. נתניהו עשה זאת למרות מערכת הלחצים הפוליטיים.
הדילמה של נתניהו באה על פתרונה הוא החליט לסיים את תפקידו במשרד האוצר כדי לדאוג לצד הפוליטי-מדיני; כדי לדאוג לעתידו הפוליטי – להיבחר לראשות הממשלה. התהליך שהחל לפני כשנה הבשיל השבוע.
אבל הוא יכול להסתכל לאחור ולסכם תקופה של תרומה חיובית למשק הישראלי. זה קרה כי היו לו חזון ונחישות ליישמו, והחזון הזה תאם התיאוריה של יזמות פרטית וכלכלה חופשית. בניגוד לשרי אוצר אחרים הוא מותיר חותם חיובי על המשק, אלא שאנחנו רק בתחילת הדרך. לכן אני חושב שהוא עוזב מוקדם מידי, לפני שממש סלל את הכביש שהבטיח. יחד עם זאת, אני גם מקווה שהמחליף ירצה וידע להמשיך בהצלחה להתקדם בסלילת הכביש שנתניהו תיכנן. אבל אני לא ממש אופטימי.
כבר זמן רב שאני טוען שלמדינת ישראל עדיף נתניהו כשר אוצר על פני נתניהו כראש ממשלה. השנתיים האחרונות רק הראו שיש בסיס לטענה הזאת. מצד אחד ראינו את תיפקודו כשר אוצר שידע לאן כדאי להוביל את המשק וגם עסק ביישום. מצד שני, ישנו הנסיון הלא מוצלח שלו כראש ממשלה – לא מוצלח בעיקר כי בוחריו הם שהעבירו אותו מתפקידו. עד היום חשבתי שאני מיעוט שולי ביותר בהקשר הזה אבל מסתבר שזה לא לגמרי נכון. באדיבותו של היריב, ישראל בר-ניר, נחתה בתא הדוא''ל שלי אמירה מהרביעי לאוגוסט הדומה ברוחה לעמדתי (תרגום חופשי שלי):
החדשות הטובות בישראל בימים אלו הן בחזית הכלכלית. האבטלה ירדה. כך גם הגירעון. הפעילות העסקית צומחת. ולכן כתוצאה גם ההכנסות ממסים, למרות ששיעורי המס נמצאים בירידה וימשיכו לרדת....... עלינו להודות לנתניהו על כך. יש לנו באמת שתי סיבות לרצות שהוא ימשיך להיות שר האוצר שלנו. ראשית זה ישמור מפני התמנותו לראשות הממשלה – עמדה לה הוא עדין לא ממש מתאים. האחרת הוא עושה עבודה מצויינת היכן שהוא נמצא.
בנימין נתניהו – סיכום תקופה
