לאחרונה קיבלנו עוד פרק בהצגה המתמשכת הקרויה ברצינות תהומית ''החוק הבינלאומי''. 150 מדינות הצביעו בעד פירוק הגדר; 6 מדינות נגד ו-10 נמנעו.
אין זה המקום לפרוש באריכות את תולדות האפליה הבוטה נגד ישראל באו''ם, ואף אין זה המקום לדון בצביעות וביריבויות שבין הגושים והמדינות באו''ם.
אנשים שוחרי טוב אומרים: על ישראל לפרוש מהאו''ם (או לא לפרוש) ולהתעלם ממנו ומגחמותיו;
אנשים לא פחות שוחרי טוב אומרים: על ישראל להיאבק באו''ם ולא לוותר.
אלה ואלה דברי ידידים חיים.
אז מי צודק?
שניהם צודקים. כמו בבדיחה ההיא על שני בעלי ריב שבאו אל הרב. פותח האחד ומפרט את טענותיו, והרבי אומר: זה צודק; פותח השני ומעלה טיעוניו והרבי אומר: גם זה צודק. באה אשת הרב ואומרת לו: כיצד זה מתיישב שגם זה וגם זה צודקים?! עונה לה הרב: ''את יודעת מה? גם את צודקת...''
לענייננו, לפני שמחליטים מה עושים עם האו''ם ועם ה''חוק הבינלאומי'', צריך להבין עם מה יש לנו עסק.
המשפט הבינלאומי מתחלק (בין השאר) לשני חלקים: עקרונות המשפט, כפי שבאים לידי ביטוי, למשל, במגילת האו''ם, ולעומתם יישום המשפט, כפי בא לידי ביטוי בהחלטות העצרת הכללית, ועדות האו''ם ומועצת הביטחון.
עקרונות המשפט הבינלאומי הם ברובם – או לפחות כך התכוונו להיות – צודקים והגיוניים. נכון שגם אותם ניתן וצריך לפעמים לתקן ולעדכן – אך לא בהם עיקר הבעיה.
הבעיה היא באופן אכיפת העקרונות הללו וביישומם בפועל.
כאן אנו מגיעים אל לב הבעיה: עלינו להתייחס אל המערכת ה''משפטית'' הזאת כאל זירת התגוששות פוליטית לכל דבר ועניין, ולהתייחס בהתאם להחלטות שמתקבלות ממנה.
אין שום דבר רע בפוליטיקה עולמית. כל מדינה וכל גוש מדינות שואפים לקדם את האינטרסים שלהם – בדיוק כשם שיחידים וקבוצות בתוך המדינה פנימה מעוניינים לקדם את האינטרסים שלהם.
מה שכן רע – הוא להקיף את משחק הכוחות והפוליטיקה בהילה ''משפטית'' או ''חוקית'' – רושם שיוצר מכובדות ומוסריות מזוייפים.
בעיה נוספת בהקשר זה – ואולי דווקא היא החמורה יותר – הוא הרכב מדינות האו''ם.
רוב המדינות החברות באו''ם הן מדינות אנטי-דמוקרטיות, מהן רודנויות רצחניות ומושחתות במיוחד.
רוב השגרירים באו''ם שואבים את סמכותם ויכולתם להצביע משליט רודני או שושלתי כזה או אחר – שהלגיטימציה היחידה לשלטונו היא עוצם ידו, או ירושה מבית אבא.
ואם רוב מדינות האו''ם הן מייצגות בעצמן שלטונות בלתי-חוקיים, בלתי-דמוקרטיים ונוגדי זכויות-אדם – מאין נובעת הלגיטימציה המוסרית, ה''חוקית'' וה''משפטית'' שלהן ושל החלטותיהן?
האם יעלה על הדעת שחבר פיראטים יחליט על תקנות וכללי שיט?
כאן אנו נמצאים במעגל סגור: מקור הלגיטימציה איננו לגיטימי - ולכן איננו יכול להאציל או לשלול לגיטימציה לגבי כל נושא שבעולם, וכך אנו נותרים ללא משפט וללא חוק בינלאומיים, ובכל מקרה לא לכאלה שאפשר להתייחס אליהם ברצינות.
ישראל, מצידה – יכולה לפרוש מהאו''ם ולהתעלם ממנו. ממילא היא מנודה מרוב מוסדותיו ומוקעת תדיר בכל הפורומים שלו. מצד שני – ניתן ואפשר לנהל קרבות פנים-אל-פנים עם נציגי אש''ף ואויבי ישראל בכל זירה ובכל פינה באו''ם – וגם אם בכך יושגו 3 ניצחונות בשנתיים – הרי שאלו – נדירים ככל שיהיו – יירשמו כ-3 ניצחונות יותר מהצפוי...
שתי הדרכים עשויות להועיל – אבל רק אם נשכיל לדבוק באסטרטגיה ברורה.
ה''חוקיות הבינלאומית''
