כשקראתי את הכתבה,
מלחמת השחרור של רינה עידן, היה משום מה ברור לי שהעולם השלישי באופן המסואב ביותר כבר כאן. האם תחושותי, תחושות הבחילה הקשות שהתעוררו בי בקראי את המאמר אינן במקומן?
קשה לדעת מה צורם יותר בקקופונייה הדביקה, העילגת והנמרחת הזאת:
- הנימה ההיסטרית, הצעקנות וחוסר הפרופורצייה
- הפסיכולוגיזם הדביק בגרוש
- הסגנון של סנטימנטליות מזוייפת וצורמת
- הצדקתנות המטומטמת והסכלות הקשה
- עידוד ערכים היסטריים: העצמה של הטריביאלי, ומזעור של כל מה שבעל ערך. יצירת מעין ערכים מדומים ומופרכים וזאת בכוח שילהוב היסטרי וריק, ומזעור משקלם של ערכים שתחומם אינו טריביאליות קיומית
- מבנה משפטים ארוך ומסורבל ועודפי מאד, בסגנון שרשור רכילותי, כתחליף ליעילות סמנטית סבירה. היעדר יכולת לבטא דבר מה באופן ממוקד וקצר יחסית. ומדובר בסא''ל בצה''ל.
סנטימנטליות מזוייפת ודביקה.
ועוד ועוד. ה''ישראליות'' לכאורה העולה מהמאמר הזה מבחילה למדי, ברברנית, דביקה, עילגת ונצמדת לתמות מזוייפות עד לזרא.
ולגופו של העניין עצמו, בעולם כולו פזורות גופות חיילים שנהרגו למשל ב-2 מלחמות העולם. אין במערב פולחן ביזרי ודביק כזה של גופות תוך התעקשות והתגייסות אולטימטיבית וצעקנית ל''הבאתם הביתה''.
יש גם לזכור שהקמת מהומה סביב 3 גופות וכל פיפס הקשור בהם, ונכונות לשלם מחיר כה גבוה עבור הגופות, מעודד את האוייב לרצוח שבויים ולסחור בגופותיהם. לנגד עיננו צומחת כאן שגיאה קולוסאלית ברגעי הווצרותה, על כל המלאכותיות ההיסטרית הכרוכה בנושא השגוי.
לחיי הבנים השבים לגבולם
