על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ''ס) שפורסמו בנובמבר הסתבר שברבעון השלישי צמח התוצר הישראלי בקצב שנתי של 2.7%. ראינו גם שהגידול ביצוא הוא אשם עיקרי בכך. טענו שהיצוא גדל מאד בגלל הצמיחה המרשימה מאד, 8.2% בחשוב שנתי, של התוצר האמריקאי ברבעון השלישי (
מדיניות כלכלית ומגמות במשק).
ברור מכך שלצמיחה במשק האמריקאי יש השפעה משמעותית על המשק שלנו. לכן כדאי לבחון את תהליך הצמיחה של המשק האמריקאי וגורמיו. נבחן אם מדובר בצמיחה בת קיימא ומה צפוי למשק האמריקאי בהמשך הדרך.
''בפעולה מתוזמנת, שעוד תילמד ותיחקר בבתי הספר לכלכלה, הפעיל הממשל בוושינגטון שלושה זרזים של צמיחה וגיאות: מדיניות תקציבית מרחיבה, מדינות מוניטארית מרחיבה ומדיניות (אפקטיבית) של פיחות חריף בדולר'' (סבר פלוצקר,
דברים שרואים משם ולא רואים מכאן). המדיניות התקציבית (הפיסקלית) המרחיבה כוללת ארבעה מרכיבים:
- המלחמה בעירק כולל ישיבת הכוחות שם לאחר הקרבות ותקציבי שיקום.
- הרחבת הסיבסוד במיגזר החקלאי.
- הרחבת הכיסוי של ביטוח הבריאות (Medicare).
- הורדת שיעורי המס, בהדרגה במשך מספר שנים שמעדיפה את בעלי ההון.
כפי שמדגיש פול קרוגמן (
Looting the Future) מדובר בשינוי מדיניות התקציב לטווח ארוך מבלי להציג מקורות מימון. המשמעות היא שהגירעון והחוב הלאומי צפויים לצמוח בקצב מהיר בשנים הקרובות. כלכלנים ידועים בעלי שם, כולל כאלו שזכו בפרס נובל לכלכלה, מגדירים את התפנית הזו במדיניות הכלכלית
כשוד העתיד. מי שגורם לצמיחת החוב הלאומי, בעצם, דואג לדור הנוכחי על חשבון הדורות בעתיד שיצטרכו לשלם את החוב.
כאשר מפעילים מספר זרזים בעוצמה כזו לא יתכן שהמשק לא יצמח. כאשר, כאותו מכור לסם, מזריקים הרבה גירעון ומדפיסים הרבה כסף כדי להוציא את המשק מהמיתון - זה עובד בטווח הקצר. ''אבל, לזמן ארוך יותר, מדיניות מופקרת כזאת יוצרת הזיות, חוסר שווי משקל .... '' (סבר פלוצקר) ובעיות בצמיחה.
מה שהכי מדאיג הוא שיש עוד בעיות, לא פשוטות, שמחכות לפתרון בטווח זמן קצר: קרנות הפנסיה הפרטיות נמצאות במצב אקטוארי לא טוב וגם מערכת הביטוח הלאומי בסכנת קריסה בעוד כך וכך שנים אם לא יטופלו. טיפול בבעיות הללו ייצור לחץ נוסף על התקציב השוטף. המצב מאד דומה למציאות שלנו, אבל אצלנו החלו מהלכי הבראה כבר השנה. כמובן שצריך לקוות שהמשא ומתן (בין פרץ ונתניהו) שמתנהל בימים אלו לא יהפוך את מהלכי הרפורמה בקרנות הפנסיה.
יום אחד בעתיד הקרוב יעמידו
הנושים, או נציגיהם, את השטרות לפרעון ואז עשוי הממשל האמריקאי להיקלע למשבר חריף. כמו שטענתי כאן לפני שבוע (
הרהורי כפירה וצמיחה), תלות בחוב שלא מנוצל לפיתוח עסקי, כפי שקורה עם חלקים ניכרים מהגירעון המצטבר בארה''ב, הרי שתהליך הצמיחה ייעצר כאשר יעצרו ההוצאות. יתכן מאד שזה עשוי לקרות בטווח הזמן הקצר מאד.
סוף דבר
ההתנהלות הגירעונית של הממשל בארה''ב בעצם מטילה את נושא התשלום על דורות העתיד מבלי שיוכלו להביע דעה. אחד הגורמים העיקריים למדיניות הזאת היא הרצון להצליח בבחירות הקרבות - אחרי (הבחירות) המבול. לכן יש תחושה שהצמיחה היא לא תהליך בר-קיימא.
אצלנו הערבויות דחו את הצורך בפתרון בעיית הגירעון הצומח והתאפשרה התעוררות במשק. אבל הצמיחה שמאד תלויה (בגידול ביצוא) בצמיחה בארה''ב, היא עדין לא ממש בת-קיימא.
שוד העתיד
