יש כמה דרכים לבנות גולם. השיטה המקורית היתה לעצב אותו מטיט וחימר ולטמון בראשו פתק שעליו כתוב השם המפורש. שיטה אחרת היא לעבוד מהעתיד אל העבר, כיאה לבעל כוחות על. בתחילה יש להכניס תמונות שלו למאמרים מלומדים על אודות תפקידו בספרות. אחר כך ערב לזיכרו ולבסוף ספר המסכם את תולדותיו, והנה - הוא כבר עובדה קיימת, כולל סדרת טלויזיה מיתולוגית ו
הקליפ הנלווה אליה. אין צורך בכותרות איוב כדי ליהנות מסיפורי הגולם או מהביקורת על סיפורים כאלה, אך שימת לב לפרטים עשויה להגביר את ההנאה.
הספר ''
הגולם - סיפורו של קומיקס ישראלי'' מאת אלי אשד ואורי פינק מפרט את סיפורה של אחת הדמויות הייחודיות בעולם הקומיקס הישראלי, ''הגולם'', גיבור העל היהודי, למן הופעתו הראשונה בשנת 1940 ועד ימינו אלה. ולמען מי שחש כי זכרונו מתעתע בו ואינו מצליח לזכור בפירוט את הופעותיו התכופות של הגולם הפופולרי, נחפזים המחברים ומוסיפים את תמונותיהם עם חוברות, תחפושות וחולצות ''הגולם'' מלפני 25-30 שנה. ''הגולם'' נוצר על ידי אוריאל רשף, אמן קומיקס רבגוני, אם כי כתיבתו לוקה פה ושם בשגיאות כתיב. גם בכך נראה שהוא הקדים את זמנו.
הגולם
אבל הגולם אינו רק מסת שרירים עלומה. בסיפורי הגולם ניתן למצוא גם חלקים מיניים, לעתים מפורשים יותר, לעתים פחות, וגם הומור שבתאי אופייני (עמ' 32). היוצרים הוסיפו להיסטוריה של הגולם את הרבגוניות שהיתה חסרה, ברמזים על תת-תרבות שיצר הגולם, שבה יש תוספות צבעוניות של קצת סמים וקצת פוליטיקה, כשהם נעים קדימה ואחורה במכונת הזמן המשומנת היטב.
לא אלמן ישראל
יצחק רבין מככב ביקום האלטרנטיבי של תופעת הגולם ב-1948, בה מציל אותו הגולם מכדורי מתנקש. הגולם ממשיך ומתכתב עם אירועים היסטוריים בתולדות העם והמדינה, ובכלל זה טקס הכרזת העצמאות וגם מערכת הבחירות של 1977, שתוצאתה היתה התחושה שהשמאל הישראלי נפח את נשמתו. זו היתה גם שעתו של אוריאל רשף לעבור מן העולם. הגולם, לעומת זאת לא נעלם. הוא נודד בין מחנות פוליטיים שונים, לעתים נלעג יותר, לעתים פחות, אך כָּמֵה לזכות קיום.
היה זמן אחר
הסוף היה יכול להיראות אחרת. המציאות הלא-אלטרנטיבית מכה בפנינו:
היום אין ספק שאילולא רשף, עם כל חולשותיו ומגרעותיו, היה הקומיקס העברי מסתכם בלא יותר מכמה חוברות מחתרתיות של משוגעים לדבר, ואולי פה ושם גם בכמה נסיונות קצרי ימים במגזינים כמו ''מעריב לנוער'' ודומיו. מותר לשער שבלעדיו לא היתה תרבות הקומיקס העברית מגיעה למה שהיא היום.עמ' 78
לשון אחר, אם אוריאל רשף לא היה קיים, מישהו היה צריך להמציא אותו. את החלל שאותו מבכה אלי אשד לא הצליח אפילו הגולם למלא.
ולא נוותר
איננו יכולים אלא להתקנא ביקום הנפרש בפנינו, בו יכולנו לחשוב על פרסים יוקרתיים כפרס לאה גולדברג, פרס אריה נבון וכדומה, לו רק היתה המציאות משכילה ליצור את אשר נוצר מעל דפי ההצדעה לגולם. השאלה היא אם לא איחרנו את המועד. בספר של רוברט היינלין קראתי פעם (ואינני זוכר אם המחבר ציטט מישהו אחר או לא), שבזמנים רומנטיים וסוערים יש צורך באנשים מעשיים. אנשים סוערים ורומנטיים יכולים להתקיים רק בזמנים שקטים. במדינת ישראל המעשית, המיטלטלת בתקופות קשות, ספק אם יימצאו המשאבים והקהל לכך. יש נטיה להזנחת הצרכים התרבותיים האמיתיים, כשכל אמן, החל מזמרים וכלה בסופרים מרגיש שהוא צריך לומר משהו על ''המצב''. כל אחד מרגיש כל כך מקורי, עד שנוצרת מקהלה בנאלית אחידה. האמנות נותרת, לפיכך, על הקרשים.
נברא בצלם
ההסתדרות בשורה של דמויות פוליטיקאים מפורסמים היא מחרויות היוצר מימים ימימה. בצד הפטריוטי נלחם הגולם בשירותם של
דוד בן-גוריון, יצחק רבין,
אריאל שרון,
שמעון פרס ומשה דיין. מנגד ניתן למצוא את יאסר ערפאת, גמאל עבד אל נאצר, אדולף היטלר והמופתי של ירושלים.
אורי פינק מוכיח שוב שהוא קריקטוריסט רבגוני.
אלא מה? יש קשיים בדרך
הילד יוסי מבצע את התנועה הסודית שתהפוך אותו לגולם הכל-יכוללשים לב: טיבו האמיתי של הגולם עובר כחוט השני לאורך הספר במרומז. אליאור קשת יצר דמויות נוספות, המעשירות את דמות הגולם, ובתוך כך הצדיע לכותבי סיפורי נוער לאורך הדורות. כך ניתן לזהות דמויות מוכרות למחצה בפרופסור שיצר את השיקוי המעניק לגולם את כוחותיו ובלילית, המשלימה הנשית של הגולם (אם כי שם ממש לא הגיוני לבת-לוויתו של גיבור יהודי).
משל ושנינה
במסגרת הסתננותו של הגולם מהעולם הוירטואלי-וירטואלי לעולם האמיתי-וירטואלי, הוא כיכב לאחרונה מעל דפי האתר שלנו במאמר על
ההיסטוריה של הגולם, מה שמוכיח שגם צבי יכול לפעמים להיות גולם. לאחר מכן שוחזר הקליפ המפורסם של הגולם משנות ה-70, בד בבד עם ההכרזה על יצירת נשמה באפו של הגולם. את הצבעוניות של הסרט בקליפ המוכר, לכאורה 5 שנים לפני הגעת שידורי הצבע לטלוויזיה הישראלית, ניתן לייחס לכוחות העל של הגולם.
היה היה
חותמת את הספר תמונה משותפת של הגולם וקפטיין קלוץ, המוכר
מאד לשכבות מצומצמות של קוראי מגזין ניו יורקי. ההקבלה ביניהם היא הצדעה נוספת של צמד יוצרים מוכשרים לדמויות שהן קצת פחות מהקלאסיקה הידועה בקומיקס העולמי. בצד השלילה ראוי לציין את היעדרו של עורך לשוני, שהיה יכול להגביר את האמינות וההנאה, ולמנוע כמה שגיאות דקדוקיות והיסטוריות מביכות.
בשורה התחתונה, שני הכותבים הם המועמדים שלי לפרס יצחק הסוף לספרות יפה לשנה זו.
הגולם - סיפורו של קומיקס ישראלי. מחברים אורי פינק ואלי אשד. הוצאת מודן, 2003, 80 עמ'.
סיפורו של גולם ישראלי
