בשנת 1795, חזה הפילוסוף עמנואל קאנט, שאם תהיינה כל מדינות העולם בעלות משטר רפובליקני (דהיינו, דמוקרטי) – לא תהיינה יותר מלחמות בעולם. הניסיון שנצבר מאז - הוכיח את צדקתו.
שורה ארוכה של חוקרים ערכו סקירה מקיפה של תולדות המלחמות בעולם במאתיים השנים האחרונות, והגיעו למסקנה ש
מעולם לא נלחמו מדינות דמוקרטיות זו בזו. (ר' כתב העת ''מחקרי משפט'' י''ד/2 תשנ''ח).
על-מנת לחדד את התמונה, יש להבהיר את פירוש שני מונחי המפתח:
- דמוקרטיה: מדינה שבה קיימים חופש ביטוי והתאגדות; זכות בחירה לשני-שלישים מהגברים הבוגרים לפחות; שתי מפלגות עצמאיות או יותר; ובחירות שוות וחשאיות, שבהן הוחלף השלטון לפחות פעם אחת בעבר.
- מלחמה: סכסוך שבו נהרגו לפחות 1,000 אנשים בקרבות.
ואכן, במהלך
מאתיים השנים האחרונות; מתוך כ
אלף סכסוכים חמושים חמורים; שבהן היו מעורבות
מאות מדינות, לא היה אפילו
מקרה אחד ויחיד של מלחמה בין שתי מדינות דמוקרטיות.
אין פירוש הדבר שמדינות דמוקרטיות לא יצאו אף פעם למלחמה – אלא שמעולם לא
האחת נגד השניה.
חוקרים אחרים ניסו למצוא חריגים לכלל הזה – וכל מה שהעלו הן שתי דוגמאות: מלחמת האזרחים בארצות-הברית (1861-1865); ומצב המלחמה שהוכרז בין בריטניה לפינלנד במלחמת העולם השניה.
אלא שמלחמת האזרחים התנהלה בתוך אותה המדינה – ואילו צבאות פינלנד ובריטניה לא ניהלו אף קרב ביניהם – למרות מצב המלחמה המוכרז.
הסיבה העיקרית לקיומו של הכלל ברורה למדי, כפי שכתב קאנט עצמו לפני למעלה ממאתיים שנה:
כאשר נדרשת ההסכמה של אזרחי המדינה כדי להחליט: אם צריך שתהיה מלחמה או לא, או-אז אין דבר טבעי יותר מזה, שהואיל והם יהיו חייבים ליטול על עצמם את כל המצוקות של המלחמה[...] הם עצמם ישקלו בדעתם יפה אם להתחיל במשחק רע כל כך.המזרח התיכון, מהווה הכלאה מסוכנת בין משטרי עריצות רצחניים לבין כמויות עצומות של אמצעי לחימה (כולל נשק כימי). כל עוד יימשך מצב עניינים זה – לא ניתן יהיה להשיג יציבות בסיסית באזור – לא כל שכן שלום קבע.
לעומת זאת, על-פי הכלל המוכח שמדינות דמוקרטיות לעולם אינן לוחמות זו בזו – ניתן להעריך במידה גבוהה של סבירות – שאם תתפתח בחברה הערבית תרבות דמוקרטית – ניתן יהיה למנוע את המלחמות. המחלוקות והסכסוכים לא ייעלמו, אך הם יקבלו אופי בלתי-אלים. כך, למשל, הוא המצב בין רוסיה ליפן: יפן מסרבת מזה כשישים שנה לחתום על הסכם שלום עם רוסיה – כל עוד לא תקבל חזרה את האיים הקוריליים שנלקחו על-ידי רוסיה לאחר מלחמת העולם השניה; וכך הוא המצב בין ספרד ובריטניה, שתובעות שתיהן ריבונות על האי גיברלטר. לכולי עלמא מובן, שאין שום סיכוי להתפרצות מלחמה בין יפן לרוסיה או בין ספרד לבריטניה.
אמנם, נכון הוא שמצב דומה במזרח התיכון נראה כעניין לאחרית הימים. אך עד שיתגשם החזון, תוכל מדינת ישראל להבהיר כי לב הבעיה איננו ה''כיבוש''; ההתנחלויות או ''זכויותיו'' של ה''עם הפלשתיני'', כי אם התרבות הפוליטית ואופי המשטרים בעולם הערבי.
ובינתיים, התמודדותה של מדינת ישראל עם בעיותיה האסטרטגיות והבטחוניות, תהיה קלה יותר כאשר יחדל העולם הדמוקרטי להפנות אצבע מאשימה אל עבר ''פשעי'' ישראל הדימיוניים, ויתחיל להפעיל לחץ כבד על מדינות ערב והאיסלאם לשנות מן היסוד את תרבות המוות והערצת העריץ.
אמת, אין זה קל – אך זה אפשרי, אם רק נשכיל לשכנע בצידקת טיעוננו את שתי בעלות-בריתנו, הדמוקרטיות החשובות והחזקות בעולם – הודו וארצות-הברית.
השיטה החכמה למניעת מלחמה
