| הכותבת הנכבדה ענבל בר-און מתגעגעת לערכי תש''ח, גם אני: ערכי תש''ח הם חזרתו של העם היהודי לארצו ולמולדתו והפיכתו לעם חופשי בארצו. אלו הערכים שהיו נר לרגלי העם במשך כ 2000 שנים, ערכים אמיתיים שבדור האחרון החליפו אותם בערכים אוניברסליים כ''וויתור על הארץ למען השלום'' . אינני מבין איך ערכי תש''ח שהיו טריטוריאליים לגמרי בצד ערכיותם האידאית, חוברים עם הכמיהה לויתורים בשטחי ארץ ישראל שהם לב המולדת, כך ללא מרכאות. ''השטחים הכבושים'' אינם בהודו או בעיראק או בויטנאם או באלג'יר, הם כאן מתחת לבית השחי שלנו ממש ליד הלב שלנו, ירושלים , חברון שילה וגבעון. כל המדברים על כיבוש וויתורים, שוכחים או אינם מודעים לכך שישראל נמצאת בתת גודל במובן הפיזי הבסיסי ביותר, 21000 קמ''ר ש 60 אחוז מהם הם מדבר וצייה. כל השטח ''הכבוש'' קרי שטחי יש''ע, היום כבר ללא עזה, הם בגודל 6000 קמ''ר... זה בקושי איזור מטרטופוליטני בחו''ל. על מה מדברת הכותבת כערכי תש''ח אם היא סומכת אותם על בריחה מהארץ אליה כה נכסף העם היהודי במשך הדורות? שטחי יהודה ושומרון הם לב ארץ ישראל, ערס התרבות והעם ואליה יצא ליבם של דורות על דורות של יהודים בזמן שתל-אביב ואשדוד הם יותר ארץ פלשת... המתנחלים דהיום, על נשיהם וטפם, הם הם הממשיכים ברגליהם בזעתם ובדמם את ערכי תש''ח האמיתיים, גם אם פה ושם דרכם מהולה במשיכיות יתר. כדאי לחשוב קצת יותר ברצינות על ערכי תש''ח. |