|
המאמר נבון, אך ראוי לראות מה שנעשה בתוככי ישראל, את הסאוב, חוסר היעילות המערכתית, הנוכלות הצרכנית, הכבישים הפקוקים (אין רכבת תחתית), בשביל להבין את ההחלטות המשונות, במלחמת לבנון השנייה למשל. עוללות הכיבוש הם דרך של ישראלים לבטא אכזריות ותוקפנות כלפי אנשים חסרי ישע. המתעוררים בשל הנסיבות הבלתי קבילות בישראל עצמה, גם בישראל עצמה וכלפי אזרחים חסרי ישע נעשים דברים דומים.
הימין מאידך מאמינים שפריעה ותעמולת שקרים - דהיינו גילויי התפרעות - ישפרו את המצב איכשהו, ממש כמו תלמיד מופרע החש חוסר אונים, פרט לרגעים בהם הוא זוכה לתשומת לב על ידי הפרעת מהלך השיעור.
יש בישראל עדיין איי תרבות, התנסיתי בזה שוב למשל בקונצרט נפלא של הקמארטה הירושלמית שנכחתי בו אתמול באולם ויקס במכון וייצמן, יש גם מדענים ואנשים מצויינים, אך כמה זמן אפשר לחיות בחממה, כאשר אנשים עם מנטליות של לקויי למידה וחסרי אירגון, בעלי דחפי גנבנות ונוכלות ויצרי פרע הינם יותר ויותר בעלי נוכחות בעיצוב ההוויה הישראלי.
לא מעטים מהאנשים הקובעים בישראל וחברי האליטות סובלים מליקויי קשב קשים, פרי נוורוזות שהתפתחו במשך 1800 של גלות משפילה ודכאנית בחלקה. בעל הפרעות הקשב, תכופות, נעדר יכולת לתפקודים מוחיים עילאיים וכושר אירגון ויצירתיות אפקטיבית, עשוי להשיג פיצוי תפקודי על ידי התאגדות בחבורות של הדומים לו, תוך השגת והעברת מידע היכן יש הזדמנויות נאותות, ותוך יצירת מציאות שקרית על ידי ספסור במידע שקרי והפצתו באמצעות החבורה, ותוך השתלטות על נישות באמצעות חבורות שחבריהם תומכים זה בזה. בעיית אבות הציונות ששאפו ''להוציא את הגלות מהיהודים'' כמו הפסיכיאטר מקס נורדאו (שהיציע מעין תרפייה מסוג ''יהדות השרירים''), היא שהם ראו את הבעייה כבעייה של עמדות נירכשות, שכן לא עמד אז לרשותם ידע בנושא תפקודים מוחיים שהתפתח ב-30 השנה האחרונות. |
אסטרטגיות השרדותיות של לקויי קשב
