|
הוויכוח המהותי איננו בשאלת ערבוב הסמכויות בין בית המשפט והכנסת, אלא בשאלת התערבותו של בית המשפט במעשיה של הממשלה. גם בתחומי החקיקה יש מקום להרבה שיפורים בעיקר בשל העובדה שבישראל אין חוקה, אבל זה נושא בפני עצמו.
בית המשפט מצא, וממשיך למצוא, לנכון להתערב בהחלטות של הממשלה בנושאי מדיניות חוץ וביטחון ובנושאי כלכלה וחברה במסגרת ''פרשנות'' של חוקים שלפעמים איננה עומדת בשום מבחן הגיוני. מאחר ובשיטת מינוי השופטים הנוכחית אין כל סיכוי שציבור השופטים ישקף את מיגוון הדעות והשקפות העולם של הציבור בישראל, ההתערבות הזאת היא מגמתית ומשקפת אג'נדה פוליטית מוגדרת. לעתים יותר מדי קרובות פסיקות ניתנות על סמך נימוקים מהסוג של ''לא יעלה על הדעת'', ''לא יעשה כך במקומותינו'', ''אין הדעת סובלת'' וכו' בהם השופטים נעזרים כדי לעקוף את מה שנאמר בחוק.
אם נוסיף לזה את מה שאמר השופט חשין, עליו מסתמכת כותבת המאמר, בדבר היות ציבור השופטים משופע בעבריינים אזי אין ספק שמערכת המשפט זקוקה לרענון רציני. אולי לא גידוע אבל ללא כל ספק גידוד הוא בהחלט במקום. |
מאמר יפה ולעניין, אך בחלקו מחטיא את המטרה
