  
  
  
|
 |
|
||
  תגובה קצרה.. |
|||
|
|||
שמתי לב שלא קיבלת אף תגובה ולא רציתי שתרגיש בודד..ההשוואה שלי תהיה לא עם פרס שהוא בסה''כ חאלטוריסט ואופורטוניסט, אלא עם וודרו ווילסון, שכמו קארטר מייצג גישה נוצרית-מיסיונרית אבסולוטיסטית, כך שמי לא מסכים איתו יש לו כוונות רעות, הוא לא ''טהור'' כמוהו,וכו.קראתי את הספר ב''לגימה אחת'' ב-Borders... הספר הוא silly, light weigt, מעין מאמר מורחב. עם זאת שתי הערות: השימוש ב''אפרטהייד'' בכותרת היה מיועד לעורר פרובוקאצייה, ואכן זה הצליח..אישית, אני מתנגד לשימוש באנאלוגיות כאלו, כולל נאצים, פאשיסטים, בולשביסטים, אלא במקרים יוצאים מן הכלל. אבל יש להדגיש שקארטר לא הישווה את המשטר בישראל עצמו כאפרטהייד, אלא הזהיר שהיחסים בין ישראל לפלשתינאים בשטחים עשויים להתפתח בכיוון הזה. ובנוסף לכך,לזכותו של קארטר יש לומר שהוא עזר לישראל להשיג את אחת הנצחונות האיסראטגיים החשובים שלה -- יציאת מצרים ממערך המלחמה עם ישראל. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אחד הכשלונות האיסטרטגיים הגדולים של ישראל.. |
|||
|
|||
הפיכת מצרים לאויב המסוכן ביותר של ישראל. ללא ההסכם המטופש עם מצרים, מצרים היתה טבועה בעוני מחפיר, וצבאה היה נראה כמו הצבא הסורי, צבא מיושן, במקום הצבא המערבי המודרני שיש להם היום. ואז היא היתה באמת, מעשית, מחוץ למעגל המלחמה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זו בדיוק התרוץ של קרטר |
|||
|
|||
''קארטר לא הישווה את המשטר בישראל עצמו כאפרטהייד, אלא הזהיר שהיחסים בין ישראל לפלשתינאים בשטחים עשויים להתפתח בכיוון הזה''. אתה יודע בדיוק כמוני שמעט מאוד בציבור הרחב באמת יקרא את הספר. הכותרת מספיקה. קרטר גם לא אמר ש''היחסים בין ישראל לפלשתינאים בשטחים עשויים להתפתח בכיוון הזה'', הוא אמר שמצבם של הערבים ביהודה ושומרון הוא אפארטהייד. תרומתו של קארטר לשלום עם מצריים היתה שולית ביותר. הוא היה במקום הנכון בזמן הנכון. זה כל מה שאפשר לאמר על חלקו. מה שכן, בזכות הסכמי השלום עם מצריים התרומה האמיתית שלו לעליית משטר האייטולות באיראן לא מקבלת את תשומת הלב לה היא ראויה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זו בדיוק התרוץ של קרטר |
|||
|
|||
אני מבין.לקמפ דייויד הוא לא היה אחראי, אבל לאייטלות הוא כן היה אחראי. על פי קו המחשבה שלך ''תרומתו של יוסי ביילין להסכם אוסלו היתה שולית ביותר. הוא היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.'' זאת סתם אקרובאטיקה/התחכמות אינטלקטואלית מצידך. והייתי באמת מעוניין שתביא לי ציטוט אחד (1) שבו קרטר טוען במפורשות ''שמצבם של הערבים ביהודה ושומרון הוא אפארטהייד'' או אפילו ואריאצייה.הוא מזהיר לגבי העתיד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קצת חבל שאינך מסוגל להתייחס לנושא ברצינות |
|||
|
|||
קרטר באמת היה אחראי לקמפ דייויד, אבל זאת היתה לא יותר מאשר אחריות של מארח. כשהצדדים באו לקמפ דייויד הסכם השלום כבר היה עובדה מוגמרת, וכל מה שנותר היה לקשור את הקצוות. כל מי שהיה מתגורר בבית הלבן באותה עת, היה עושה בדיוק את מה שקרטר עשה, אולי אפילו במידה רבה יותר של הצלחה. התמזל מזלו של קרטר וזה ארע ב''משמרת'' שלו. לגבי איראן, קרטר הכריח את השח למתן את מדיניות הפנים ולהתיר ''זכויות אזרח'' (לא שונה בהרבה ממה שבוש ניסה לעשות בעיראק). הוא התעלם לחלוטין מכל האזהרות למה שזה יביא, וכשהחלה ההדרדרות, הוא התעלם מדיווחים של המוסד על המצב. אין שום ספק שהוא היה קטליזטור מרכזי בכל ההתפתחויות באיראן. מומחים הרבה יותר גדולים ממני כבר קבעו את זה. ציטוט אינני יכול להביא לך לצערי, כי קרטר אמר את הדברים בראיון ב NPR ואין לי הקלטה. נאמר לי שהוא גם כתב אותם במכתב ההתנצלות ששלח למנהיגים היהודיים, אבל לא ראיתי בעיני. בכל מקרה, הראיון ב NPR הספיק לי. על פי קו המחשבה שלי ''תרומתו של יוסי ביילין להסכם אוסלו היתה מרכזית ביותר''. הוא באמת היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. כמה דם וסבל היו נחסכים לעם ישראל אם הוא לא היה שם. על ביילין וחבורתו אפשר לאמר, בפרפראזה על מה שנאמר על חיל האוויר הבריטי במלחמת העולם השניה, ''מעולם לא הצליחו כל כך מעט אנשים לגרום כל כך הרבה נזק לכל כך הרבה אנשים''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קצת חבל שאינך מסוגל להתייחס לנושא ברצינות |
|||
|
|||
..Here you go again תראה גם אני מודע לכל הספרות על קמפ דייויד ואיראן. רק ציינתי שמה שאתה עושה כאן משקף כשל פסיכולוגי מוכר: אם אתה לא אוהב מישהוא, אתה מוריד בערך תרומתו למעשה חיובי (זה במקרה קרה ''על משמרתו'') ומעלה את חשיבותו כשזה נוגע למעשה שלילי (הרי הוא אחראי ישירות לזה). גם אני יכול לשחק את המשחק הזה ולהשתמש בעובדות ולהתאימם לתאוריה שלי. פשוט חבל על הזמן. הרי אתה קבוע בעמדותיך.אגב הנה ראיון קארטר ב-NPR. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קצת חבל שאינך מסוגל להתייחס לנושא ברצינות |
|||
|
|||
איפה הראיון? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| NPR |
|||
|
|||
מצטער. הנה הראיון: http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אינני יודע על מה אתה מדבר |
|||
|
|||
''הנה ראיון קארטר ב-NPR''??? אני שמעתי אותו בשעה שנסעתי במכונית (זה בדרך כלל הזמן היחיד שאני מקשיב לרדיו), ואני כלל לא בטוח ששמעתי את כל התוכנית. אני גם לא בטוח שהוא התראיין שם רק פעם אחת. זאת במה מאוד נוחה לאחד כמו קרטר כי הם שואלים רק את מה שהוא רוצה שהם ישאלו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה קצת לא מדייק |
|||
|
|||
''אתה מוריד בערך תרומתו למעשה חיובי (זה במקרה קרה ''על משמרתו'') ומעלה את חשיבותו כשזה נוגע למעשה שלילי'' תהליך השלום עם מצריים לא נגרם כתוצאה מיוזמה אמריקאית (ביקורו של סאדאת בירושליים היה הפתעה מוחלטת למימשל קרטר). לאמר שקרטר נגרר לתוך התהליך זו הצגה די מדוייקת של מה שהלך שם. לכן תרומתו, בלי להכנס לדיון על הצד הכמותי שלה, היתה שולית. ההדרדרות של מישטר השח באיראן לעומת זאת, היתה תוצאה ישירה של יוזמה אמריקאית שקרטר נקט בה. לכן, שוב ללא קשר לצד הכמותי, התרומה היא בעלת חשיבות. אני מקווה שאתה מבין את ההבדל בין השניים. אין לזה שום קשר לכך ש''אני אוהב מי שהוא'' או לא. אולי אצלך זה עובד ככה (לכן אתה מקפיד להדביק תוויות לברי הפלוגתא שלך ''נאוקון'', ''ימני'' וכו'), אבל לא אצלי. אני מאוד אוהב את בוש ומסמפט אותו, ויש לי הערכה רבה אליו כאדם וכפוליטיקאי. בכל זאת זה לא משנה את דעתי על כך שמדיניותו בעיראק היא קטסטרופה ושמדיניותו בנושא ההגירה היא אסון לאומי ממדרגה ראשונה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה קצת לא מדייק |
|||
|
|||
אני מבין. אני מסכים איתך שבאופן כללי נשיא אמריקאי יכול רק לשמש כ-facilitator של הסדר ישראלי-ערבי ויכול להשיג זאת רק כששני הצדדים מסכימים. וזה מה שקרה כאן. אבל נראה לי שקרטר שיחק תפקיד קריטי בהבטחת הסידורים הצבאים והכספים ש''הדביקו'' את המצרים להסדר. בנושא איראן...קיים ויכוח רציני בנושא ואני נוטה לקבל את הדיעה שהמצב באיראן לא השאיר לאמריקאים הרבה אופציות ושהלחץ הפוליטי הפנימי היה מוביל לנפילת השאח במוקדם או במאוחר. ייתכן שה''חטא הקדמון'' כאן היה סילוקו של מוסאדק. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי