|
מזמן כבר שכחנו שהזדקנות זה תהליך טיבעי שיבוא על כולנו בעזרת השם, כמו שאומרים. ומי שלא דואג לזקנים ביום חול, יאכל אותה בשבת כשהוא יהיה זקן. ולכן, כדי שלא לעשות מהזיקנה דבר חריג, המדינה צריכה לייצר הבטחות כלכליות לכל אזרח שהוא ייהנה מהטבות בסיסיות בהגיעו לזיקנה - כמו שיש לנו חוקי פנסיה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות, אנחנו חייבים לבחון את החוקים האלה כיצד הם חלים על כל אזרח, עובד מדינה, עובד בעסק פרטי, מובטל וכו' ולייצר מנגנוני פיצוי 'אוטומטיים' שיתנו לכל זקן לחיות בכבוד בשארית חייו.
אם אנחנו כחברה וכמדינה נדאג להורינו (ואח''כ לעצמנו) כי אז הצרות הפרטיות יתגמדו בשל הביטחון שהסידור הממלכתי יתן לנו. צריכים להגדיר את ההפרשות מהמיסים המוכלים על כולנו את החלקים היחסיים שיופקדו לאותו ביטח / בטחון אישי ואת החלק שהמדינה משלמת עבור הפקדות אלה. צריכים להגדיר את חוק ביטוח הבריאות כחוק טוטלי שמחייב את המדינה להשלים הוצאות חריגות לכל אזרח במידה והוא נדרש להוציא הוצאות חריגות על טיפול חריג במחלה חריגה. מדינה במצבה שח ישראל אסור לה להניח לחולים סופניים להפגין מול משרדי הממשלה כי 'לא מגיע להם סיוע כי זה לא בסל'. המיון הזה בועדת ה''סל'' זה מיון לא מוסרי בין מי שנידון למוות לבין מי שנידון לחיים. ולמדינה אסור לעסוק בזה. היא צריכה לתת סיוע לכולם, ללא התחשבות בהוצאות הכספיות. שהרי בלאו הכי מבחינה סטטיסטית המדינה או ביטחו הבריאות הממלכתי שלה לא מפסיד דבר. כי לכל חולה סופני יש מאות זקנים בריאים או מטופלים קלים שבעבורם לא מממשים את זכויות הביטוח שלהם. ולכן אין למעשה בעיות של כספי ביטוח, וזאת בצנאי שקרנות הביטוח מנוהלות נכון ובאופן חוקי.
מפלגת זקנים היא פצע חברתי פתוח ואסור שזה יקרה בחברה המכבדת את עצמה. |
אני חושב שהפתרון לענייני זקנים הוא שלא צריך לעשות מזה עניין
