  
  
  
|
 |
|
||
  יצירתיות חשובה מאד! |
|||
|
|||
מו''מ מדיני איננו זהה למו''מ עיסקי, לפחות בדבר קריטי אחד והוא הערכת העוצמה איתה אתה הולך למו''מ. בעסקים העוצמות של שני הצדדים ברורות למדי לרוב. במו''מ מדיני העוצמה הכוללת עליה נשען אותו מנהיג המנהל מו''מ היא מורכבת מאד, לא תמיד חד משמעית וכוללת מרכיבים שבחלקם נזילים מאד, כמו נחישות, כמו הנכונות להלחם או מידת החשיבות שרואה הציבור הקובע - העם האליטה או התקשורת או המשפחה, או קבוצת התייחסות אחרת, בנושא השנוי במחלוקת במו''מ או האם מוותרים על קלף חשוב באמת וכו' למשל בהסכם השלום עם ירדן הסכימה ירדן לסיפוח שטחי חקלאות על ידי חקלאי הערבה, שלמעשה היו מתוך שיטחה (כלומר ממזרח לנחל הערבה), תמורת זכויות מים מוגדלות ביחס למה שמגיע ע''פ החוק הבינלאומי, כי המים הם מוצר במחסור בירדן יותר מאשר אדמת מדבר. זה פתרון יצירתי - העונה לצרכים של שני הצדדים, ואיננו מקדש את קו הגבול כערך עליון, אלא כבסיס למו''מ. דוגמאות כאלה במידה פחותה קיימות גם בהסכם עם מצרים ולדעתי האישית, אילמלא דאגתו הכנה של מנחם בגין להמשך שליטת ישראל ביהודה ושומרון (הגדה המערבית...) היה בקלות ניתן לשכור ממצרים לשנים רבות את חבל ימית, וגם לאלץ את מצריים לקבל עליה חזרה את האחריות לרצצועת עזה, כפי שהיה עד מלחמת ששת הימים (ובעיניין זה כתבתי פעם מאמר כאן בפורום - לדעתי הפתרון הטוב ביותר הוא החזרת שלטון ירדני לגדה ואת המצרים לעזה - בדיוק בגלל שהמדינה הפלשתינית בגבולותיה תהיה תמיד מקור לצרות) | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| גבי, מה שאתה אומר |
|||
|
|||
מתייחס לתוכן, ובנקודה הזאת אני מסכים אתך. אבל מה שאני דברתי עליו היה אופן ניהול המו''מ, או הטכניקה, וכאן השוני הוא מינימלי אם בכלל. שלמה בן עמי, בתקופה בה כהן כשר בממשלתו של אהוד הראשון, הגה פתרון יצירתי למחלוקת על הריבונות בהר הבית. הוא הציע שלערבים תהיה ריבונות על השטח ושישראל תסתפק בריבונות מתחת לאדמה (אני מניח שכוונתו היתה לבתי הקברות שם). שלחתי לו אז הודעה בדוא''ל בה ברכתי אותו על הרעיון המקורי והוספתי שאין ספק שהערבים ישמחו לאמץ את הפתרון הזה לכל שטחי ארץ ישראל. הוא לא טרח לענות לי. זה מה שקורה כשנכנסים לטרנס של יצירתיות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יצירתיות חשובה מאד! |
|||
|
|||
ברניר צודק, אין הבדל מהותי בין מו''מ מדיני לבין מו''מ עסקי.בשני המקרים יש אי-ודאות,אי-הכרה מלאה של היריב ומידת הנחישות במו''מ. הדוגמאות שאתה מביא הם פתרונות למצב מסוים בשטח שנפתר על ידי הנושאים ונותנים. לגבי מנחם בגין ,אפשר להגדיר זאת אחרת. אלמלא תמימותו המדינית ניתן היה להגיע לפשרה טריטוריאלית כלשהיא בסיני. תוצאות תמימות זו רודפות אחרינו בכל מו''מ עם שכנינו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יצירתיות חשובה מאד! |
|||
|
|||
אז אם אתה מבין שתמימות אינה תכונה טובה לניהול מו''ם מדיני, אז למה אינך מוותר על התמימות שרודפת אחריך מאז תמימותו של בגין? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יצירתיות חשובה מאד! |
|||
|
|||
תמימות אינה תכונה טובה בניהול מו''מ. תום-לב-כן! אני ויתרתי על תמימותו של בגין מאז ומתמיד וזה עבר ,מבחינתי, גם ליורשיו לשלטון.(הויתור,כמובן). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יצירתיות חשובה מאד! |
|||
|
|||
בעקרון מו''ם הוא מו''ם אם הוא מדיני ואם עיסקי. וכמו בכל מו''ם כל צד צריך לדעת הכי הרבה על היריב, אבל קודם כל שיידע מה הוא עצמו רוצה. בכל מאגר מידע יש לאקונות אותן קשה לפצח וזה נכון גם בעסקים פרטיים וגם במו''ם בין מדינות. מטבע הדברים שככל שהעניין והפרטנר גדולים ומורכבים יותר, גודל המידע שהנדרש הוא רב יותר ומכאן שגם סטטיסטית אנחנו יודעים פחות. א ב ל לא זו הבעיה. הבעיה שלנו היא שאנחנו מחליטים להתעלם ממידע שקיים על המדף אודות הפרטנר שלנו לשלום כי המידע הזה מסכל את המטרות המדיניות שלנו. למשל, אנחנו רוצים להחזיר שטחים. למה? כי זה נחמד, זה מתאים למודָה הבינ''ל של להיות ''פוזיטיבי'' ולהקרין ''נכונות'', כי זה לכאורה מקל על כוחות הביטחון שלנו שצריכים להתעסק בשוטף בפחות קמ''ר (באמת?) וככה וככה כאילו ההתנהגות הזאת תקדם את ההידברות ורצון הצד השני להגיע להסכם שלום במהירה בימינו. אבל מה לעשות שהפרטנר שרואה במתן השטחים תיקון מצב היסטורי הכרחי ולא ויתור ישראלי ולכן הוא עצמו לא מוכן לותר משלו על משהו בתמורה. שום כלום, ואפילו לא מתן הצהרה של הכרה בישראל כמדינתו של העם היהודי... וכו'. ועל אף שלכאורה כאילו הציבור היהודי מבין (וטועה) ששיחות עם הפלסטינים הן הדרך לשלום, אותו הפרטנר לשלום לא נוטש את הטרור ככלי במאבק נגד ישראל. כלומר, בעוד בעסקים פרטיים התעלמות מהמציאות משמעותה קריסת העסק מייד, הרי שבמדינות הקריסה היא ארוכה הרבה יותר, ונותנת למנהיגים ולציבור תקופת אשליות להסתגלות לקריסה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העמדה של הערבים די דומה למודל |
|||
|
|||
שהוצג בזמנו ע''י רבין המנוח: ''לקיים שיחות כאילו אין טרור, ולהנמשיך בטרור כאילו אין שיחות''. זו לא היתה בדיוק העמדה של רבין המנוח, אבל זה ניסוח שהולם הרבה יותר טוב את המציאות. גם ה''יצירתיות'' שבו הוכיחה את עצמה (לפחות מנקודת מבטם של הערבים). שאלה ליובל ולד''ר רינה בן שחר: מה מעמדו של ה''כאילו'' במשפט הזה? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי