|
''...גם התמימים טועים, אלו אשר על כל צעד ושעל נעמדים בתנוחה גאה ופותחים בנאום הגנה. נימוקיהם חדגוניים כמו ההאשמות של הצד השני... האספסוף איננו מקשיב אל הנימוקים האלה ואיש מההמון איננו מתחשב בהם... כל הנמקה אובדת כמו מים בחבית נקובה... מקומה יכירנה בבית משפט או בפרלמנט - אך בפרלמנט אמיתי, בו מתקיים עיון רציני בשאלות רציניות. כשאת מקומו של הפרלמנט תופסת עצרת המונים, בה ממטירים מהבמה קריאות ''עליהום'', בה איש איננו שם לב לשיקולי היגיון ואיש איננו מעוניין במסמכים, - אומנות ההגנה מחוסרת כל משמעות... באווירה של התנפלות רבתי, השתוללות, הכאה ללא הבחנה, כל מלות ההצדקה אינן במקומן. הן אולי אף עלולות להזיק. כבר מספר שנים יושבים יהודי רוסיה צפופים על ספסל נאשמים. זו איננה אשמתם. אך מה שכן אשמתם, ללא כל ספק, זה שהם מחזיקים את עצמם במעמד של נאשמים. כל הזמן ובכל כוח גרוננו אנחנו מצטדקים...'' |
זאב ז'בוטינסקי, ''במקום נאום ההגנה'', 1911
