  
  
  
|
 |
|
||
  |
|||
|
|||
• חוסן לאומי לא נמדד רק בכסף, אם כי כסף הוא מרכיב חשוב בו, כמו בכל דבר אחר. • כל שקל שהולך לביטחון אינו נגרע בהכרח מ''שירותים אחרים שהממשלה אמורה לספק לאזרחיה'' כי רוב רובו של הכסף הזה מוזרם מיידית למשק – אם ברכש, בפרוייקטי תכנון וייצור במאות חברות מתחומים מגוונים, תחזוקה ומשכורות של אנשי צבא שחלק גדול מהן בלאו הכח מוזרמות באופן חופשי וספורדי לכלל תחומי המשק – לקניות, ולשירותים. • מערכת הביטחון אינה חברת חשמל. חברת חשמל היא חברה המייצרת מוצר אחד למכירה תמורת סכום כסף מוגדר וידוע מראש ולפי תכנון מסודר (לפחות ככה זה צריך להיות). מבחינת חברת החשמל, כמה שהיא תמכור פחות ככה היא תרוויח פחות (''יותר חשמל, פחות עמל'', או נכון יותר ''פחות חשמל פחות רווח''). מערכת הביטחון אינה עושה שיקולי רווח, והיא משקיעה בעת צורך יותר ללא תוספת רווח. גם ה''פועלים'' שבצבא אינם מקבלים שום תגמול על שעות נוספות, בעוד אנשי חברת חשמל כן. בפועל אנשי צבא עובדים שעות נוספות באופן כמעט רצוף ותמידי ללא תמורה כספית הולמת ואילו אנשי חברת חשמל עובדים שעות נוספות, אם צריך או לא צריך, ומגבלים תמורה הולמת, עם ''הבנה'' של משרד האוצר. • כל עניין התקציב במדינה הוא מוזר עד אבסורדי. אגף התקציבים במשרד האוצר לא קיימת עבודת מטה מקיפה, שאמורה לבדוק ולתמוך את תהליך בניית סעיפי התקציב וגודלם. הם לוקחים את התקציב המוגש להם מן המשרדים הממשלתיים (בתיאום נציג אוצר) ואז בונים את התקציב כמו 'לגו', מזיזים סעיפים מצד לצד, מאחדים ומפרידים כדי לנקז כספים באופן טכני ולא מהותי, כדי להגיע לתקרת גובה התקציב שנקבע. בישראל יש עשרות ומאות אלפי סעיפים, סעיפי משנה, תת סעיפים, סעיפים עם תנאי וכו' שאף צוות רציני לא יכול להיכנס לקירבם ולנתח אותם באופן רציני ואחראי. ובנוסף, משרד ממשלתי, לאחר שקיבל את הכסף פורמלית ממשרד האוצר, אינו עצמאי בהוצאת ובמימוש כספי התקציב. לפני כל פעולה הרשומה בתקציב, חייב כל משרד להודיע זאת למשרד האוצר (בדרך כלל דרך נציג משרד האוצר במשרד הנדון – עוד תפקיד מיותר) ואז לקבל אישור או התניות. אין ספק שמשרד האוצר יושב כעלוקה על צווארי המשרדים, מפריע להתנהלותם התקינה כ''אח גדול'', ולעיתים פוגע ביישום מטרות המשרד, בשלמותן או בזמנן. במדינות אחרות מספר הסעיפים מוגבל, מרדי הממשלה מבצעים את מדיניותם כפי שאושרה בתוכנית העבודה של הממשלה, מוציאים דו''חות חודשיים או דו''חות יזומים לפרוייקטים מיוחדים לבקרת משרד האוצר. באופן כזה ישנה אחריות משרדים וחופש פעולה במסגרת תוכנית העבודה והחלטות הממשלה. משרד האוצר איננו בלם נודניק לפעולה. ממשלות אלה מתפקדות בד''כ ביעילות ומשיגות חלק גדול יותר של תוכנית העבודה הממשלתית. • לאור סעיפים 3 ו-34 אין צורך כלל ל'שקיפות מלאה' של תוכניות העבודה הממשלתית לעיני משרד האוצר. כי האוצר עושה בקרה לצורכי משרד האוצר לשם מעקב אחר ניצול התקציב באופן נאות כמוכתב בתקציב ושאין הוצאות מיותרות ובזבזניות. הבקרה נעשית מצד אחד דרך נציג האוצר במשרד הנדון, מצד שני דרך ישיבות הממשלה ומעקב אחר ביצוע המדיניות ומצד שלישי דרך מבקר המדינה (שבודק 'דגימות' שמהן אפשר להקיש לכלל). • צה''ל הוא גם מקדם המכירות של התעשייה הביטחונית בישראל ברחבי העולם. החוסן הלאומי ========= ''כאשר כל שר עוסק בעניין שלו, באינטרס של משרדו, בלי בחינה של שאר היעדים של הממשלה ותקציבה, מתפתחים תהליכים מקבילים שאפילו יוצרים ניגודי עניינים בין השרים'' –----- האם אין השרים צריכים לפעול למימוש הגדרות התקציב של משרדם, כל אחד במשרדו? אם אתה מדבר על שלב המאבקים בבניית התקציב ולפני אישורו אזי אכן ''מתפתחים תהליכים מקבילים שאפילו יוצרים ניגודי עניינים בין השרים''. אבל לאחר שכבר אושר התקציב אין שום מאבק על כסף. כל שר פועל לפי תוכנית העבודה שמוגדרת ע''י ממשלת ישראל ושהתקציב הוא הביטוי הכספי שלו. ההצעה הפרטית שלי היא להרחיב את המשרד לביטחון לאומי (אולי אפילו לשנות את שמו באופן שידגיש גם את ההיבט החברתי, כלכלי) ולתת לו מעמד פורמלי בחוק שיכלול גם את התפקיד של בניית התקציב, היקפו וחלוקתו הפנימית. המשרד צריך להגדיר מטרות בתחומים הכלכליים, חברתיים, חינוכיים, בריאותיים בראיה כוללת ובאופן שהתקציב יוּצָא בחלוקה נכונה, תוך שתקציבים משרדיים שונים יהיו תואמים ולא מנוגדים לתקציבים של משרדים אחרים. משרד האוצר לא יבנה את התקציב, אלא רק יהיה שותף לבנייתו בייעוץ, סיוע, ואח''כ יעביר את הכספים הראויים בזמן נקוב ויבצע ביקורת שוטפת על מימוש התקציב ובמועד הנכון, כולל הוצעת דו''ח ביקורת שנתית על מילוי הוראות התקציב ע''י המשרדים השונים, שימוש ראוי בתקציב, הפקת לקחים והמלצות לתיקונים בתקציבים הבאים. הכספים יהיו פורמלית בידי המשרדים מתחילת שנת התקציב ולא בידי משרד האוצר. אסור לנו לתת לממשלות ישראל להתנהל ככה http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId... ''ישנה 'סכנה' שיתפתח מאבק בין צורכי הביטחון ('העשירים') לבין צרכי 'העניים'.'' ----- מעניין שאתה נתקע עם ''מעמד העשירים'' ומייחס אותו למשרד הביטחון. משרד הביטחון ''עשיר'' כי אחריותו היא הגדולה והמקיפה ביותר מכל משרדי הממשלה. תמיד אפשר לייעל את משרד הביטחון, וכבר מבוצעים צעדים כאלה מזה כ-15 שנה. לעומת זאת משרדים אחרים לא עוברים תהליכים כאלה, או התהליכים האלה לאחר שהתקבלו לא מממומשים. ישנם משרדים מיותרים שמקומם אינו הכרחי בממשלה. משרד רווחה (כמשרד הדתות) הוא דוגמה. הוא קיים, מתנהל על ריק ולא עושה הרבה, אולי הרבה שחיתות http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId... . מדיניות הרווחה יכולה להיות מיושמת על ידי משרדי הממשלה האחרים, כל אחד בתחומו. משרד השיכון והבינוי אינו רכיב הכרחי לקיום תהליכי שיכון ובינוי במדינה, תשתיות יכולות מבוקרות ע''י מחלקה במשרד הפנים כאשר בלאו הכי חברות לאומיות או פרטיות מתכננות ובונות כבישים. מה תפקידו הממשי של משרד החקלאות? האם משרד האוצר לא יכול לקבוע מכסות ייצור וייצוא, מיסוי או פיצויים לחקלאים שנפגעו במלחמה או במגיפה? השקעה ב''עשירים'' טובה _ ר ק _ א ם _ היא מייצרת מקומות עבודה ל''עניים'' (זאת כמובן בנוסף לצעדים יעילים אחרים לסייע ישירות לעניים). ממשלה אחראית חייבת להתנות הקלות או הלוואות ל''עשירים'' רק במידה והכסף ''זולג'' לעניים. כך לדוגמה תקציב הביטחון זולג ברובו לשכבות עניות, לכן אינני מצר על אי קיצוץ בתקציב הביטחון או אפילו בהרחבתו במידה ויהיה צורך... ויהיה צורך. אם לאלה שמשרתים בקבע ממרחבי ''עיירות הפיתוח'' (עדיין קוראים להן 'עיירות פיתוח'?) יהיו יותר תפקידים בצבא הקבע – בשעה שיש צורך אמיתי להגדלת הקבע - זה יהיה מבורך. אם יהיו יותר סעיפי תקציב לפיתוח ולייצור אמצעי לחימה ותומכי לחימה – כי אז חלק של תקציב הביטחון יזרום ליותר עובדים, ליותר גורמי ייצור מישניים ולקבלני משנה המעורבים בפרוייקט. בסופו של דבר זה לא ''כסף שהולך לאיבוד'', אלא כסף שזורם מיד ליד ומעורר את המשק. להוצאות הביטחון תרומה עקיפה חיובית על המערכת האזרחית - בתחומים הכלכלי והחברתי. תקציב הביטחון שימש כלי להשגת יעדים לאומיים שאינם בתחום אחריות מערכת הביטחון, כמו למשל פיתוח ויישוב מרחבים שמעולם לא הושקעו בהם תקציב בנגב ובגליל. כמו שכל תקציב הממשלה מיועד לרווחת הציבור ולחוסן הלאומי כך גם תקציב הביטחון. השקעה בתקציב הביטחון מגביר את החוסן הלאומי כי הוא גם מחזק את יתר המרכיבים האחרים של החוסן הלאומי. כמו שהשקעה ב''חוסן החברתי'' ו/או ב''חוסן הכלכלי'' בהכרח תחזקנה את הבטחון הלאומי. ההפרדה החדה שלך בין 'חוסן' ל'חוסן' היא מלאכותית ואינה מציאותית, וזה בא גם לידי ביטוי בהצהרות שונות של פוליטיקאים ''חברתיים'' בד''כ. החוכמה היא לבנות תקציב רלוונטי למדיניות האמיתית של הממשלה ולא לבנות את התקציב טלאי על טלאי עם סעיפים ותתי סעיפים חלודים משנים עברו, שברוב המיקרים גם לא בוצעו בכל אותן שנים. לא פלא שאף משרד ממשלתי לא מצליח לממש את כל התקציב המיועד לו בכל שנה. אחוזי מימוש התקציב נעים בין 60% ל-90% לפי המשרדים השונים. אני לא אתפלא אם אנשי ממשלה, פקידים ושרים אפילו לא יודעים על סעיפים המוחבאים בתקציבם ואינם עושים דבר כדי לממשם. כלומר, כל מנגנון בניית התקציבים ומימושם לא תקין ואינו הולך להיות תקין גם ב-2006. מרבית ה'ריבים' בכלל מיותרים, ומה שברור הוא שהממשלה כולה אינה ''עסק כלכלי' יעיל והיא בעצם פוגעת בעצמה ובנו. כלכלה חברתית ========= המדינה לא מתמודדת נכון מול הנושא החברתי. ועדיף שאולמרט יסגור את משרד הרווחה. שישקיע יותר בתמיכה ביצירת מקומות עבודה, ע''י עידוד כלכלי של היזמים ועדכון מדרגות המס הנמוכות ל- 3-4 העשירונים הנמוכים (כולל שילוב מס הכנסה שלילי). מול המובטלים צריכים לפתוח מדיניות של עידוד חזרה לעבודה בתנאים מועדפים למעסיקים, בקיום סדנאות שינוי מקצוע עם שכר והכי חשוב לעודד משקיעים, ישראליים וחוץ, לפתוח מקומות עבודה בארץ, כאשר מצד אחד ישנן הקלות מס לבעלי העסק ומצד שני המדינה משתתפת בחלק מהמשכורת לפועל לתקופה מסויימת. במקום לשלם למעסיק הממשלה תשלם לעובד, כהשלמת הכנסה לגובה משכורת שיקבע. במידה ומאן דהוא יחמוק מעבודה יבוטלו ההטבות מולו והוא יקבל ביטחו לאומי בתנאים רעים יותר. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| יש לנו בעיה |
|||
|
|||
נכון חוסן אינו נמדד רק בשקלים אלא שאני התמקדתח בהיבט הזה כדי להדגים את הבעיתיות שמתגלה בתהליך קבלת ההחלטות של ממשלות ישראל. המאמר של מירב ארלוזורוב ''ממשלת ישראל אינה קיימת''(http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId...) שאליו אתה מפנה מציג-מדגיש היבט אחר של אותו תהליך. המודל שהצגתי דוקא מדגיש את הקשרים והתלות בין מדדי החוסן השונים. על פי ארלוזורוב משרד האוצר מתנהג כמטה הממשלה בנושא המדיניות הכלכלית וטוב שכך כי אחרת התהליך פרוץ. שיפור החוסן החברתי על חשבון החוסן הלאומי הוא מחוץ לתחום ממש כמו שיפור החוסן הכלכלי על חשבון החוסן הלאומי. מכאן שהקטנת ביזבוז במערכת הביטחון משפרת החוסן הביטחוני בלי לפגוע ואולי עם שיפור בחוסן הלאומי. בהקשר הזה כדאי לך להקשיב להקלטה של פופוליטיקה מאתמול על תקציב הביטחון. במיוחד כדאי לך להקשיב לדבריהם של שטייניץ ואבשלום וילן ואחרים על הביזבוז בתקציב הביטחון ועל חוסר בקרה או פיקוח על תקציב הביטחון. שטייניץ אמר שהוא הצליח להכניס תחת פיקוח את תקציב השב''כ אבל את תקציב הצבא לא. במאמר הזכרת את הקשיים של האוצר בנושא של תקציב הביטחון וכעת, מהתוכנית פופוליטיקה קיבלתי חיזוק משטייניץ. לי בכל אופן די ברור (דו''ח המבקר) שמערכת הביטחון מתנהלת אפילו ללא ''השומר'' מהאוצר. כאשר למדנו (נתניהו ואחרים) שפעילות כלכלית פרטית יותר יעילה ויותר תורמת לחוסן הכלכלי וברור מה עלינו לעשות: להפריט פעילות עסקית ציבורית לא יעילה (חברת חשמל, תעשיות בטחוניות) ובכך לתגבר את החוסן הכלכלי והחברתי. הטיעון שלך (וגם של יעקב תורן שהיה מנכ''ל משרד הביטחון - בפופוליטיקה) מוכר אבל זה לא תפקידה של הממשלה לנהל מפעלים ולתמוך בכשלונותיהם בלי סוף (התעשיות הביטחוניות). וכאשר חוסן כלכלי משתפר על ידי הקטנת הפעילות הממשלתית בלי להוסיף שקל לתקציב הרי שזה עדיף. הטענות שלי ושל נתניהו הן שהשוק הפרטי יעיל יותר ותורם יותר לחוסן הכלכלי והחברתי ולכן לחוסן הלאומי. צבא ושירותי ביטחון הם מוצרים ציבוריים (ברובם) ולכן הפרטתם לא תועיל ואולי תזיק. מכאן שיש מקום למערכת ביטחון ראויה שלא תתנהל כממלכה נפרדת משאר המשק ואמצעי הפיקוח האזרחיים שבכל זאת קיימים. וכל תהליכי קבלת ההחלטות צריכים להיות על פי העקרונות של מֵרוּב (החוסן או טובת האזרחים) שאותם תיארתי. צר לי שלא אוכל כעת להציג קישור להקלטה של פופוליטיקה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי