  
  
  
|
 |
|
||
  |
|||
|
|||
מספיק שמטע זיתים אחד ייעקר כדי שבחברה מתוקנת, המשטרה וכוחות הבטחון יחקרו במרץ וימצאו את האשמים. במערב הפרוע של הגדה - מקום בו המתנחלים מסתובבים חמושים, ודרכים רבות, ובהן חלק נכבד מדרכי הגישה למטעים, חסומות בפני בעלי הקרקעות הפלסטינים אך פתוחות למתנחלים - בארץ ההפקר הזו כל דאלים גבר, ואפילו חקירה משטרתית מועדת לכשלון. המתתנחלים יודעים שלא יעשו להם כלום, וחשים את התמיכה שיש להם ממוסדות ממשלה מהצבא וממשמר הגבול. בגלל התנאים בשטח שהם תוצאה של מדיניות ממשלות ישראל השונות בארבעים השנה האחרונות, אין צורך בכלל ל'הוכיח' שמתנחל זה או אחר עקר עץ זית. ניתן (ורצוי) לתבוע את ממשלת ישראל, בתור הגורם שיצר את המצב שבו איכר פלסטיני אינו יכול להגן על רכושו ואדמתו, על כל נזק קטן כגדול ובכל מקרה ומקרה. במצב בו יש שוויון משפטי בין תושבים של איזור אחד, יש אפשרות לכל תושב להציג או לפחות לקוות להציג את מקרהו לפני המדינה, והמדינה (מיוצגת על ידי השופט) קובעת אם תושב זה או אחר עבר על החוק. אך בגדה אין חוק אחד לאיכר הפלסטיני ולמתנחל הישראלי, והיות ואת הכף לטובת המתנחל מטה מדיניות משפטית מפלה מעצם הכיבוש (החוקים לשעת חירום), בנוסף להחלטות ממשלה התומכות בהתיישבות עושקת בגדה, אין לאיכר הפלסטיני אפשרות להופיע באופן משמעותי לפני ה'מדינה' (השופט הישראלי) ולקוות לדיון עניני במקרהו. (השופט מייצג במקרה הזה את המדינה שהחליטה לעשות כל שביכולתה כדי לנשל את האיכר הפלסטיני מאדמתו מלכתחילה, - בית המשפט מייצג לכן באופן ישיר את המתנחל - ולכן יש לתבוע מלכתחילה את המדינה (וכנראה שיש לעשות זאת בבית הדין הבינלאומי). המדינה תתחיל לאכוף את חוקיה גם בשטחים רק לאחר שיתברר לה שאי אכיפת החוק הישראלי לגבי המתנחלים, והזכויות שהוא מקנה במקרה הזה גם לאיכר הפלסטיני, תגרום למדינה נזקים קשים בשל הפיצויים שתדרש לשלם לכל איכר פלסטיני שעצי הזית שלו ייעקרו. בעלי המטעים הפלסטינים אינם צריכים להוכיח מי עקר את העצים אלא שהם נעקרו. מדינת ישראל תצטרך להוכיח בבית משפט בינלאומי שעשתה כל הנדרש כדי להגן על רכושם של בעלי המטעים הפלסטינים - דבר שהמדינה אינה יכולה להוכיח היות וברשומות מופיעות כל הגבלות התנועה והגזירות השונות שהוטלו על האוכלוסיה הפלסטינית בדרך קבע במשך שנים, - הגבלות וגזירות שמנעו באופן ישיר מבעלי המטעים להגן על רכושם. דוגמא פשוטה יהיה המקרה של מטע עצי זית שבשל המיקום של תוואי חומת ההפרדה 'עבר' לשכון בצד הישראלי של החומה, והעצים בו נעקרו על ידי מתנחלים. היות והחומה מנעה גישה סבירה מבעלי המטע אל המטע, אחראית מדינת ישראל, כמי שהקימה את החומה בתוואי הנוכחי (החלטת ממשלה) לכל נזק, בין אם נגרם מחוסר גישה נאותה לשטח או משום חבלה ועקירה במכוון על ידי המתנחלים. ולכן, תנו למתנחלים להוכיח שאין להם אחות, ולממשלה תנו להוכיח שלא שלחה את המתנחלים לשטח, ושלא מנעה מהפלסטינים בעלי האדמות גישה למטעיהם. לאקולוג זאב וולפסון יש טענות לגבי רמת האמינות והדיוק של הדיווחים השונים על עקירת עצי זית בגדה. בואו נוריד לצורך השיחה 50% מכלל המספרים המדווחים. האם יש מקום להשלים עם 50% הנותרים של עצי זית שנעקרו. האם לא מתבקש מלכתחילה ש'אנשי אקדמיה' (אני מתבייש להשתמש בביטוי 'אנשי רוח') יהיו הראשונים לצאת בפומבי בכל פעם שיש ידיעה על עקירת עצים בגדה, האם לא מתבקש שוולפסון יתרום משהו לדיון לבד מהנסיון שלו להוכיח (קצת מגוחך בהקשר של המתרחש בגדה בכלל) שדוד סיוון טועה? לאיזו 'סביבה' מתייחס ה'אקולוג' וולפסון במחקריו? נראה לי שה'אקו-סיסטם' אליה הוא מתייחס נשארת קבורה אי-שם בינות למספרים ולניירות. זה מה שקורה כשמגייסים את המחקר למטרות פוליטיות. מלומדים עליך ישראל, - ביגיעתם לכסות ערוות ישראל ברבים נחשפים גם הם בקוצר ידם. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי