| השרלטנות הנוראה של המעלים באוב, ''חוקרי'' העבמ''ים, המתקשרים עם רוחות רפאים וחייזרים, הקוראים בחר_ ובקפה-בוץ, המורים הרוחניים המטיפים הבלים, ידעני תאוריות קונספירצייה ביזריות, רבני ויסקי ונוכלי קבלה להמונים, כל אלה יוצרים אווירת עיוועים של סגידה וכניעה לכוחות ערטילאיים אך חובקי כל. כוחות קפריזיים, דמוניים ולא רציונליים. אלה, בצרוף לנופך ה''צהוב'' והסנסציוני המתלווה אליהם, מנציחים את התחושה שהאדם הוא קורבן של כוחות משונים שמעבר לשליטתו, כוחות שאינם רציונליים, המתריסים כלפי שכלו הישר ותחושות הצדק הטיבעי האנושיות.
ומכאן, אם אנו חיים כביכול בעולם תעתועים, וכוחותינו השכליים אינם מתאימים להבנת המציאות, או אז הכל הולך.
כשהשכל חסר ערך, כשלעגנות ליצנית פוגשת את התבונה והשכל הישר האנושי, כשאבסורדים משונים שולחים אצבע משולשת ושרירותית בפני תחושת האחריות, היושרה והצדק הטיבעי, או אז יש רק גורם בר קיימא אחד. זהו הכוח העירום, האלים, הבוזז הפוגעני. אין עוד שיפוט עצמאי, אלה כוחו של העדר, ההתגודדות הכנופייתית ומנהיגיה השליליים ואנשי השררה הפרועים הם הממשות היחידה אז. |