|
ראשית תודה על תגובתך.
בימים אילו שבהם המדינה ''עסוקה'' במלחמה נגד הטרור ניראה כי הכלכלה נשכחת אי שם, היא עולה רק כאשר מדברים על מיסים (זאת אומרת שכאשר כל אחד יפגע באופן אישי וישיר).
המאמר הוא קצה קצהו של הסבל שעברה משפחתי ועדיין עוברת בגלל בירוקרטיה מרושעת של אנשים רבים במדינה.
החלק המשעשע אותי הוא שלא מזמן קיבלנו תוכנית עיסקית שמוכיחה כי החווה יכולה להגיע לרווחים נאים עד מאוד, יבוא אז מר. פרץ ((ההוא מההסתדרות)) ויגיד , העשירים מתעשרים , ואני אחייך בתור ''עשיר'' בעיקר בניירת מול המדינה.
שוכחים קברניטי המדינה שכאשר המפעל ריווחי הוא לא נסגר, כאשר הוא ריווחי הוא משלם מיסים למדינה, כאשר הוא ריווחי הוא מחזיק עובדים שלא מקבלים דמי אבטלה באחד האזורים הקשים ביותר בארץ מבחינת נושא זה. (יש לנו מכתב מראש לישכת העבודה בדימונה כי הוא לא יכול למצוא לנו עובדים - משעשע לא? עיר של 5000 מובטלים לא יכולה למצוא עובדים לחווה הנימצאת כ5 דקות נסיעה ממנה)
אולם אין איש שאיכפת לו.
אחי שלך מכתב לבקשת עזרה לכל חברי הכנסת באשר הם, יהודים ערבים, שמאל ימין מרכז, כולם ככולם קיבלו מכתב בבקשת עזרה , אולם מעתים מאוד ענו, מתוכם הרוב ענו כי אין הנושא קשור אליהם (וכי למי בארץ קשורה כלכלה? הרי הם לא מבינים בה איך יעזרו?) והמעטים שכן ניסו לעשות משהו התייאשו גם הם מהתנהגות הבירוקרטיה.
אם היה מעט חם יותר במקום מושבך הייתי ללא הרבה מחשבות עובר, אני אוהב את המדינה, אני אוהב את האנשים, אני שונא את הבירוקרטיה ואת סוג האימה שיוצר שילטון מאחר שלטון, הסוג שבו אם לא שיחדת רימית לחצת את היד לאיש הנכון בזמן הנכון, הרי שאתה לא שווה כאן דבר, וכאשר אתה מבקש את שמגיע לך, יצחקו לך בפרצוף, וכי למה שיעזרו לך? מה יצא להם מזה?
האנשים היושבים בכיסאות שלהם מורמים מהעם, דואגים לכירסם הדשנה, הם אויבי העם הגדולים ביותר.
ואנו לצערינו הפכנו להיות אויבם, הציוני הוותיק מפעם שעוד רצה להשקיע בארץ , ורצה לבנות אותה בזיעת אפו , החליט כי בחו''ל כנראה יהיה יותר טוב.
ומה שישאר בארץ? שאלה טובה? מה ישאר בארץ?
אני אמתין למאמרך בנוגע לנכות שלך וצה''ל, הדבר נישמע מעניין עד מאוד.
אולי ראוי ובאמת האנשים בפורום יכניסו מעט מאמרים נוספים בסגנון של מאמר זה, מאמרים אשר לא כולם עוסקים בערבים יהודים, אלא קצת בישראל מעבר למצב הבטחוני, אולי ראוי שניזכר כי מעבר למלחמה יש כנראה עוד משהו פה ושם. |
תודה
