|
גם קודם לא רבים עלו אליה וגם עכשיו לא. האשמת הטרור גם בזה היא קיצונית קמעא, משום שהרבה ערים בישראל חוו בחמש השנים האחרונות כמות טרור דומה. מבחינת האדם ירושלים היא כתל אביב, נתניה, חדרה ולאחרונה גם באר שבע. אני למשל ביקרתי בירושלים גם בזמני הטרור החמים ביותר, כולל לרובע היהודי ולכותם, רוקפלר, הר הזיתים ונסיעה בכביש יריחו. ואיתי היו מעת עת אנשי שפלה מכאן ומשם.
לגבי שדרות הייתי אומר שמחדל הממשלה הוא שהיא אינה מצליחה לעצור את הקסאמים לפני שיגורם (ולאו דווקא קצב והיקףבניית המיגון). טרור נלחמים קודם במתקפה אקטיבית (צבאית, כלכלית ומדינית) ובמקביל ובצורה מינורית במגננה. ככל שההצלחה האקטיבית גדלה כך יורדת מידת ההשקעה בהגנה. העדר יכולת צבאית-מדינית אמיתית לעצור את השיגורים מכניס את הממשלה למגננה והרוח הקרירה נושבת גם החוצה. כנראה שמהלכים צבאיים מקיפים יעלו איך שהוא גם במטבע מדינית והשיקול תמיד נעשה מה אנחנו מקבלים ובאיזו מידת בטחון את התמורה בעבור אותו מחיר.
אז לפני שאנחנו מבצרים את שדרות (כשם קוד לכל ישוב שנתקף ויתקף) ומקימים מצדה חדשה מן הראוי שנבחן את הקורה ונשאל את עצמנו האם אנחנו באמת רוצים מצדה כאן והיום? |
נדמה לי שרמת ביקור הישראלים בירושלים לא השתנה כלל
