|
את אומר ששאלת חלוקת ההכנסות וההון במשק בין הציבור ככלל לבין פרטים או קבוצות היא פשוטה (וחשובה). איך בדיוק אתה מציע לחלק את העודה בין כולם?
האם זה לא נכון לומר שכל אחד יקבל את חלקו - כלומר את החלק היחסי של תרומתו להכנסות ההון והמשק? כי אם לא נסכים לעקרון הזה, אז בעלי ההון, אנשי העסקים וכל אלה שמסביבם פשוט יעזבו וילכו למקומות בהם יתנו להם ליצור ולהרוויח.
החכמה היא לבנות משק שיודע ממי לקחת, כמה ומתי. ולצד הטבות לבעלי ההון (שבלעדיהן הם לא יבואו או לא ישארו בארץ) צריך לתמוך בחסרי העבודה ובחלשים האחרים. וזו מלאכת מחשבת לא פשוטה כלל ועיקר, שצריכה להתחשב בפוטנציאל המשק, במבנה המשק ובקבוצות הלחץ בו, באינטרס של המדינה ושל הפרט ובמצב הכלכלי העולמי (עם כל המשמעויות המחזקות והמחשילות בו) - וזו עבודה קשה ומסובכת, עם הרבה מכשולים ומלכודות. שום דבר לא בטוח.
מה שבטוח הוא שהממשלה צריכה לתת לאנשים לעבוד ולהרוויח תפוקה ריאלית חיובית ומדרבנת. זה טוב למדינה וטוב לאנשי הממון. שוב אני אומר, שהחוכמה היא איך עושים את זה. |
השאלה לא פשוטה כלל וכלל
