  
  
  
|
 |
|
||
  הרהורים להרהורים |
|||
|
|||
הערה כללית: ישנה בעייה מוסרית מסויימת בחלוקת עצות מחו''ל לאלה המתגוררים במדינת ישראל, אולם כל זמן שאדם מחזיק בדרכון ישראלי, הרי שהוא באופן עקיף חלק מהמשחק – לטוב או לרע, וזכותו הטכנית להביע את דעתו בשלל נושאים הקשורים במתהווה במזה''ת ובמדינת ישראל; ה'מוסר' נשאר וישאר סובל גם במקרה זה. ובאשר לשני הנושאים שהעלית: 1. אינני רואה שום בעייה טכנית, מוסרית או מדינית באי-הארכת כהונתו של רמטכ''ל מכהן, ואינני מבין מהם כל הדיבורים על 'נורמות' או מסורת שהשתרשה בעניין. הרמטכ''ל אינו אלא חייל, ובתור חייל הוא נדרש לאכיפת רצונו של הדרג הפוליטי הממונה עליו, שכפי שצויין כאן בתגובה אחרת היא ממשלת ישראל; יחד עם זאת ברור שמתקיימים יחסי זיקה מאוד מסויימים בין הרמטכ''ל לשר הביטחון, שבמידה זו או אחרת הנו הממונה הישיר על הרמטכ''ל, למרות שאינו בדיוק 'בוס' שלו. זוהי גם אחת הרעות החולות בישראל להבנתי, שפירושו הוא שישנה חוסר הבנה בסיסית בתפקידו של הרשות המבצעת, השופטת והמחוקקת בהתייחסותה לנושא הביטחון בכללותו: יש לשיטתי לחזור ולהבהיר שהמערכת הצבאית על כל שלוחותיה אינן אלא כפופות להחלטות הדרג האזרחי באשר הוא, הדיוט ככל שיהיה; אני שב ונזכר תמיד בסיפור המעניין של אריה דרעי – אשר למיטב זכרוני ובהסתמך על דיווח שקראתי בעיתון – מנע פעולה רבת משאבים של צה''ל נגד עיראק, וזאת לאחר ירי הטילים על ישראל במלחמת המפרץ הראשונה: כח''כ וחבר ממשלה חרדי הרשה לעצמו להציג שאלות לפני כל הדרג הביטחוני והצבאי של מדינת ישראל, ואף 'העיז' לומר ''לא'' לפעולה האמורה, למרות לכאורה חוסר הבנתו ובקיאותו בנדון. אירוע זה ממחיש את עליונותו של הדרג המדיני ואף הדרג האזרחי על רצון הדרג הצבאי, שזה האחרון נהנה מלובי חזק ומשומן במערכת הפוליטת, שכן גם שם נמצאים רבים מבוגריו. 2. משאל עם. אני בדיעה שרוב אלה המצדדים במשאל עם אינם בדיוק יודעים מה הם רוצים, מחוץ לטירפודו של מהלך הנסיגה מרצועת עזה, אך כלל לא מפנימים את הדברים הממשיים הטמונים בהחלטה שכזו – שכן אינם מפנימים את התוצאות המאוד-מחייבות של משאל עם. פירושו של דבר הוא שהיה ואם יהיה משאל עם שיחליט באופן חיובי עבור הצעתו של שרון לנסיגה, יטענו מיד אלה המצדדים בו שהדבר נגרם עקב השתתפותו של 'מיעוט עויין' לכאורה, שתמך במצדדי הנסיגה – כל זאת ללא הבנה בסיסית של מושג האזרחות והזכויות השונות המוקנות למושג זה. אני אישית חושב שמשאל עם הוא דבר חיובי, וכי מדינות המבקשות להימנע ממנו מבצעות לטווח ארוך טעות, אולם ישנם גם היבטים נוספים לנושא – שהמרכזי בתוכם אינו אלא התרבות הפוליטית המתקיימת במקום נתון, אשר מורגל במשאלים על ידי חוקה מסודרת ו/או דבר זה כבר התקיים בו בשאלות אחרות בעבר. מדוע לא לקיים, למשל, משאל עם על הפרדת דת ממדינה? או לחילופין משאל עם על פתיחת בתי עסק ביום שבת? או על גיוס תלימידי ישיבות לצבא? האם ניתן או צריך לקיים משאל עם על שאלות גדולות ורבות חשיבות? ובכן, הנסיון האירופאי בסקנדינביה ובמקומות אחרים גורס שהתשובה לכך חיובית (בניגוד לגרמניה שעומדת על רגליה האחוריות ודוחה מכשיר מסוג זה), אך לא רק הנסיון האירופאי אמור להדריך את מחייבי ושוללי המשאל: הדוגמה הטובה ביותר היא דרא''פ לשעבר, אשר החליטה על משאל עם לגבי שאלת האפרטהייד, בצורה זו או – אשר בו הורשו רק לבנים להשתתף; משאל עם זה גרם לביטולה של שיטה מחפירה זו, אולם מה היה קורה לו הרוב הלבן היה מצביע בעד המשך קיומה? ובהיקש זה על מדינת ישראל? מה יקרה אם רוב אזרחיה הנתונים של מדינת ישראל יצביעו נגד התנתקות מסוג זה? כיצד יגיב העולם על החלטה שכזו? כיצד היה העולם מגיב על החלטה דרום-אפריקאית נגד ביטול האפרטהייד? אני משאיר לקוראים השונים להרהר בתוצאות, ועל כן אני נוקט לפי ההבנה הנהוגה בשיטה הגרמנית, שבמידה רבה אינה רואה את גרמניה עדיין 'בשלה' למשאלים מסוג זה, בניגוד לדמוקרטיות אחרות בסביבה. ארגו: אין מקום למשאל עם בשלב זה להבנתי; אולי הליכה לבחירות כלליות. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הויכוח אינו על הסמכויות |
|||
|
|||
ברור ומובן מאליו כי זכותה של הממשלה להאריך, לקצר, למנות ואף להדיח את הרמטכל או כל נושא משרה ציבורית אחרת, לכל מקרה יש את הנוהל וההליך שלו. הויכוח הציבורי הוא בשאלה מדוע החליט שר הבטחון שלא להאריך את כהונתו של יעלון והדיון נסב גם על שאלת האופן בו נעשו הדברים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הויכוח אינו על הסמכויות |
|||
|
|||
אין לנו ויכוח, אם כך – אולי מעבר לשאלה הספציפית במקרה יעלון: מהי הבעייה הטכנית בשאלה האופן בו נעשו הדברים, לפירושך? האם אתה רואה בעייה ספציפית שנראית כמחטף או כמחדל, או כ'דבר שלא יעשה', מעבר לכל פרת-נורמה מקודשת (היינו שלא חל עליה חוק ברור ומחייב)? ניתן כמובן לשער מדוע הוחלט כפי שהוחלט, אולם יהיו אלו השערות בלבד, שאינן כה רלבטיות לדיון הציבורי; מאותו רגע ששר הביטחון החליט שלא לתת את המלצתו, ישנו מצב שגובר על כל נוהל או נורמה שהתקדשה. אם מצב זה אינו סביר ויש בו טעם לפגם – או אז על המחוקק לתת דעתו בנדון, ולשנות את החוק באופן שיקבע שכהונת רמטכ''ל 'תוארך באופן אוטומטי', אלא אם כן נתגלו פגמים חמורים בהתנהגותו. כל זמן שאין חוק ברור בנדון, יכול ורשאי שר הביטחון לסרב להמליץ, ולו מסיבות תמוהות לגמרי, לכאורה. במילים אחרות: העובדה ששר הביטחון אינו מהווה 'חותמת גומי' להחלטות שונות הקשורות בתחום עלחיו הוא אחראי, היא סימן טוב לשיטתי, שפירושו במקרה זה סירובו להעניק את הסכמתו להארכת כהונה. טוב היה לו גם אם כל נשיא פוטנציאלי יבין עצמו שלא להיות חותמת גומי בכל האמור לאישור חוקים, קריאות לחנינה וכ'. אין שום סיבה שציפיות או לחץ ציבורי יגרמו לאיש ציבור להחליט אחרת משחושב, במיוחד אם בידיו נתון נשק הווטו, אם תרצה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדעתי האופן בו נמסרה ההודעה |
|||
|
|||
בפגישה מקרית בחדר צדדי בכנס של חיילי הנדסה איננה צורה נאותה, מה גם שהדברים נמסרו לעתונות עוד בטרם נודע הדבר ליעלון ועל כן לא נותרה ברירה (בידי אותו אדם שהודיע לעתונות) אלא לעשות זאת בצורה חפוזה. העיתוי של חצי שנה לפני המועד אף הוא אינו ראוי בשל הפגיעה בצבא. מחד התקופה ארוכה מדי מכדי שהדברים לא יותירו את חותמם בצורה שלילית ומאידך היא קצרה מדי מכדי שהרמטכל יוכל עדיין לפעול בנושאים ארוכי טווח שבטיפולו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העדר ממלכתיות |
|||
|
|||
אם אלה אלו הם פני הדברים, הרי שאתה צודק: דברים מסוג זה לא מבצעים [...] ''בפגישה מקרית בחדר צדדי בכנס של חיילי הנדסה איננה צורה נאותה, מה גם שהדברים נמסרו לעתונות עוד בטרם נודע הדבר ליעלון ועל כן לא נותרה ברירה (בידי אותו אדם שהודיע לעתונות) אלא לעשות זאת בצורה חפוזה'' [...] דבר זה מראה אולי עד כמה לא-בשלה המערכת הפוליטית בישראל, שמפעילה מערכת קריצות ולחצים בפינות צדדיות, ועד כמה הממלכתיות ו/או תחושת הריבונות אינן מתפקדות למעשה – אבל זהו נושא לשיחה אחרת. באשר ללו''ז: חצי שנה מראש מהווה גם כן בעייה; עדיף היה 3 חודשים בלבד, אולם כל זמן שהדבר אינו מקובע בחוק, כאמור, ישנה כאן בעייה שאינה אלא בעייה נורמטיבית. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי