  
  
  
|
 |
|
||
  אריה - ברכות עם צאתו לדרך של טורך החדש |
|||
|
|||
ועם צאתו לאור של המאמר הראשון , מסתבר כי פ.א.צ זכתה בין השאר , שבין עורכיה, יהיה אחד משומרי החומות של השפה העברית. בהצלחה רפי | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| תודה רפי. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה, מגיעים לך כל השבחים, אבל |
|||
|
|||
קשה להתעלם מן העובדה שהשפה העברית היא נחלתו של ציבור קטן, וכתוצאה מכך ישראל ניצבת בפני אותן בעיות שיש לעמים קטנים. כשאני הייתי סטודנט לא היה בנימצא אף לא ספר לימוד אחד בעברית. וגם היום, למרות שיש שיפור ניכר, כל מי שחפץ בהשכלה גבוהה, ועל אחת כמה וכמה לעסוק במחקר, ימצא את עצמו מוגבל מאוד אם יתעקש לעשות את הכל בעברית. וזה נכון אפילו לנושאים יהודיים (כל מי שרוצה להתמסר לחקר המיקרא למשל, יגלה שאחוז עצום מהמחקר בתחום זה נכתבו בגרמנית). הוסף לזה את העובדה שהרבה ישראלים אינם מסוגלים לחבר מישפט עברי תקין, או לכתוב טקסט ללא שגיאות כתיב. יש איפה מידה לא מעטה של דון קישוטיות במאמצך, אבל יישר כוח. והערה אחרונה: השפה האנגלית, בניגוד לשפות כמו צרפתית או גרמנית, שהתעקשו לשמור על ''טוהר השפה'' ולהימנע משימוש במונחים ''לועזיים'', לא נימנעה מאימוץ מונחים ומלים זרות ואף עודדה את המגמה הזאת. זה מה שתרם להפיכתה לשפה השלטת בעולם. זאת עובדה סטטיסטית שהשפה האנגלית של היום מכילה יותר מלים צרפתיות מהצרפתית של היום (אם תרצה פעם באמת להעליב צרפתי תגיד לו את זה. זה מקפיץ אותם לתיקרה . . .) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל ידידי: |
|||
|
|||
ראשית כל - תודה. לא אסרתי על בני ישראל לקרוא בשפות זרות. אולי אפתיע כאן כמה מן הקוראים, כאשר אגלה שאליעזר בן יהודה (פרלמן במקור - ואין קשר משפחתי ככל הידוע לי...) - לא רק ידע צרפתית, אלא גם ''טימא'' בה את לשונו, אפילו מחוץ לנסיבות מחייבות. רק על דבר אחד הוא הקפיד הקפד היטב: כל עוד דיבר בצרפתית - לא עירב מילים עבריות, וכל עוד דיבר בעברית - לא עירב מילים צרפתיות... רשאי בן-ברית לדבר אנגלית ככל שיחפוץ, אבל לעולם לא יגיד: ''סופיסטיקייטד'' ר''ל, במקום ''מתוחכם'', או, להבדיל, ישתדל לא לדבר על ''פנסיונר שפעיל בלובי האקולוגי'' - אלא על ''גימלאי שפעיל בשדולת איכות הסביבה''. לסיכום - אינני נבהל מ''דון קישוטיות''. אני תמיד נושא לנגד עיניי את האירוע שבו אחד מידידיו של הרצל, לקח את הספר ''מדינת היהודים'', ובטירוף בעיניו, הטיח את הספר על השולחן וזעק: ''שרוף את הספר הזה תיאודור! שרוף אותו!!!''. אמנם, חלילה לי מלהשוות את עצמי להרצל, קטונתי מקטנו...ודאי ממותניו... אך הוא ההוכחה ש''דון קישוטיות'' בעולמנו לאו דווקא מסתיימת בהתנגשות מכאיבה עם טחנת רוח. והרי אין לשכוח שלא בי בלבד מדובר, אלא ב''אקדמיה'' שלמה ומוכנת לצורך זה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי