  
  
  
|
 |
|
||
  מאמר מצוין בהיר וצלול |
|||
|
|||
איני מבין מה לא בהיר במאמרך התיזה שהראית כאן כלכך מעניינת שהיא תגרום לי לחשוב עליה עוד רבות. בשליפה הרי אפשרות להסבר: לחברה המערבית נורא קל להתגרל למידע חדשותי מסוייםת לאחר שבתחילה הוא עניין אותה מאד. דוגמא טובה לכך היא ההפיכות האפריקניות התכופות לאחר הדהקולוניזציה באפריקה. ההפיכה הראשונה ב 1962 בטוגו נדמה לי(מהזכרון בלבד), היתה בראש כותרות העתונים בעולם. מספר שנים לאחר מכן היו עשרות שכאלה וכבר כמעט שלא דיווחו עליהם. כשיצאו חוקי נירנברג היה בהם משהו מיוחד וחדשני, ולכן משך תשומת לב רבה, כשהגיע ליל הבדולח כבר לא היה פה משהו כלכך מיוחד. וכשהגיעה ההשמדה עצמה היהודים לא ממש עניינו אףאחד. הדוגמאות שהבאת לא כלכך מקבילות למקרה דנן. ארמניה - הזוועה התגלתה רק לאחר המלחמה די בדומה לשואה היהודית אתיופיה - השימוש בגז של האיטלקים היו הנושא העיקרי באותה שעה על סדר היום הציבורי. גרמניה התנהגה יפה אז ''שנת 1936'', וכיבוש חבש עורר את כל תשומת לב העולם ובמיחוד את חבר הלאומים. אם האיטלקים היו משתמשים בגז נגד חבש ב 1942 נאמר זה לא היה מעניין אף אחד. הטרור האדום ב מלחמת האזרחים הרוסית, דווקא לא הופץ באותם שני במידה הראויה ובכל מקרה גם זה היה רק בשנות ה 20 לאחר הניצחון האדום (תקן אותי אם אני טועה) ולגבי המחנות של סטלין - אתה חידשת לי כאן, בכל מקום שלמדתי וקראתי הבנתי שדווקא על המחנות והחיסולים הסטלניסטים לא כתבו כלכך במערב ושעד היום לא יודעים את כמויות ההרוגים ממעשיו. כמו כן אסור להמעיט בחשיבותה של המלחמה שהתחוללה באותו זמן. ב 1943 המלחמה נראתה רחוקה מסיום, באיטליה לא התחוללה שום התקדמות ונראה עוד היה שהגרמנים מנצחים במלחמת הצוללות. עד נורמנדי שום דבר לא נראה כלכך טוב במערב, ויש לזכור שנומרנדי עלולה היתה להכשל. עיקר האבדות האמריקאיות ארעו באותה שנה. אפילו לאחר נורמנדי איבדו האמריקאים חיילים בכמויות אדירות, והמלחמה עם יפן נראתה ללא קץ אז, אף אחד לא חשב שהמלחמה תסתיים שם לפני 1946. בקצרה על סדר היום הציבורי בארה''ב ובבריטניה היו הרבה דברים שנגעו אליהם עצמם, ומה שקורה ליהודים באירופה נורא ככל שיהיה פחות היה להם כח לשמוע. אשמח לתגובות | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| קודם בא *תאור* התופעה ורק לקראת סוף המאמר בא *ההסבר* לתופעה |
|||
|
|||
''הדוגמאות שהבאת לא כלכך מקבילות למקרה דנן''. ארן, הדוגמאות הללו הינם *תאור* התופעה, ולא המחשת *ההסבר* לה. הדוגמאות הללו מבהירות את עצם האבסורד שבהתייחסות באי אמון למידע אודות שואת יהודי אירופה, שהרי למשל השואה הארמנית היתה כבר ידועה בשנות ה-40 , ולא היתה אז, שנים אחרי שנודע אודות השואה הארמנית, כל סיבה להניח שדברים מסוג זה אינם קורים. אני *מתאר* בדוגמאות אלה את עצם האבסורד שבהתעלמות. דוגמאות אלה *אינם* משמשות להמחשת התזה אודות ההתרגלות למידע ואודות מנגנון ההתרקנפות כלפי מידע. כך, כתוב בטקסט: ____________________________________ והרי יש היבטים שונים לאותה התעלמות. ''התעלמות'' שהנה מונח המאחד תחת גג אחד תופעות שונות: דחיית מידע אודות הזוועה המתרחשת תוך הבלטת נקודות הפוגמות באמינות המידע (למשל, מניעים ואינטרסים אישיים או כלליים יותר, אך ''שנויים-במחלוקת'' של מוסרי המידע). גם אקטים טוטאליים, כגון התאבדות מנהיג יהודי רם-דרג מפולין בלונדון, לא הביאו לשכנוע דעת הקהל כי אכן מדובר במידע תקף. סלקטיביות בקבילות-מידע - לכאורה, המידע אודות השמדה המונית בגז, רצח-עם המלווה בתאורים אודות ''הפלנטה האחרת'', מצד אלה שברחו - עצם המוזרות שבו פגם באמינותו: ''זה חייב בוודאי להיות מוגזם, לכל הפחות - אין דברים כאלה''. ____________________________________ רק לאחר ש*תארתי* את עצם התופעה ואת האבסורד שבה, אני מביא לקראת סוף המאמר את *ההסבר* לתופעה הזאת, את המנגנון הפסיכולוגי העומד מאחוריה. אשר לדבריך אודות השלב של שנת 43 ואילך, הרי אז, הן 1) עקב גודלה וכוחה התעשייתי של הקואליצייה שנוצרה כנגד גרמנייה (מאז סוף 41 עם הצטרפות ארה''ב למלחמה, ומאז ינואר 43 - ובוודאי אחרי קורסק - כאשר התברר שגרמנייה לא תוכל להשיג הכרעה ברוסייה) 2) והן עקב העובדה שהגלגל התהפך וגרמנייה חדלה לנחול ניצחונות ועברה לניהול מלחמת מגננה עקשנית 3) והן עקב ההפצצות האסטרטגיות המסיביות שכתשו את גרמנייה והיצליחו לשבש במדה מכרעת את המערכות התעשייתיות והאזרחיות הגרמניות, חרף תושייתו של שר החימוש שפאר, שאמנם היצליח לחולל דברים בלתי אפשריים כמעט בנסיבות אלה, כגון הייצור המלחמתי בשנת 1944 - אך אספקת חומרי הגלם שובשה במדה רבה מאד. עקב כל אלה, היה ברור לאחר קורסק, ובוודאי לאחר הפלישה לנורמנדי, שתבוסת גרמנייה הינה בלתי נמנעת, אף שהמערכה לכשעצמה היתה קשה. לכן אף דרשו צ'רצ'יל ורוזוולט מגרמנייה כניעה ללא תנאי. במצב בו גורלה של המלחמה הוכרע למעשה, אף שהיא הימשיכה לתבוע מחיר גבוה מבנות הברית, במצב כזה לא היתה סיבה להמנע מלתת לגיטימצייה ולפחות להצהיר באופן מובלט מצד בנות הברית, אודות עניין שואת יהודי אירופה. אך כאמור, מידע זה הוצנע, למרבה האבסורד. וזאת אף שבשלב זה היה כבר ידוע אודות שואה אחרת ואודות זוועות טבח עם (ארמנייה; מלחמת האזרחים ברוסייה בשנים 1919 - 1921) וכן אודות שימוש בגז למטרות השמדה (האיטלקים באתיופיה בשנות ה-30 ; שימוש בגז למטרת יוטנזייה של רפי שכל מצד גרמנייה) | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי