| לרכיכה היינו, לעדת מקוננות נידמינו לשחוח דמעות ניכמרות הפכה הארץ וכל צבאה.
התקפלויות השמאל, אוסלו, לבנון, ובריחות העיוועים של מנהיגיו כדרך טיפול במצבים קשים (התעופפות ברק בצאלים ב'; בריחת רבין משדה הקרב באיזור לטרון במערכה על ירושלים במלחמת השחרור), והצביעות והרמייה המתחזות ללב מלא רחמים - כולנו זוכרים את החולה ההיא בפרוזדור שברק הזיל דמעות על גורלה בבחירות 99 .
כל אלה יצרו שנים ארוכות של רכיכות - שנות הרכיכה. וקבעו את האקלים השולט במדינה: אווירת נכאים של עדת מקוננות.
וכך, גם הימין נדבק בנגעי הרכיכיות: פרשת עסקת העיוועים עם החיזבאללה ועקירת ישובים וזו רק התחלה. |