|
אני חושב שהדרך הנכונה ביותר היא הפשוטה ביותר. כמו במטמטיקה: פיתרון יפה ופשוט הוא בדרך כלל גם הנכון. לכאורה הצעת דוד היא הגיונית - במקום להקטין או להגביל את עלות העבודה בשרות הציבורי, נקטין את כמות גורם הייצור, במיקרה זה הפקידים. אלא שכמי שמילא את עצת עורך האתר ומיהר לקרוא את ספרו המאלף (באמת!!!!!) של משה פרל - ''בעיניים פקוחות'', נידמה לי שגם מהכיוון הזה אנו ''מסונדלים'' בכל כיוון, בעיקר בגופים הניתמכים שאינם חלק מהשילטון עצמו, בעיקר המונופולים הגדולים, שהם, לכאורה, ''חברות עיסקיות''. חברות, שהניסיונות להקטין את כוחן המונופוליסטי, ואת העיוות הנורא בחלוקת המשאבים הלאומית שהן יוצרות (שקיבל לדעתי ממדים כמעט טראגיים עם הגעת העולים מרוסיה, שהפכו להיות המקופחים העיקריים, במקום תושבי השטחים, אך בניגוד לאחרונים שהיו ''זרים ואויבים שאין לנו אחריות עליהם....'' העולים הם הרי אחינו....) ניכשלו כמעט טוטאלית פעם אחרי פעם, למעט אם נוצרו פיתרונות טכנולוגיים חלופיים שהיקטינו את עוצמת המונופול (כמו במיקרה של הסלולרי מול בזק, הכבלים מול רשות השידור ועוד).
אבל יש גם דרך פשוטה אחרת, שקוראים לה מס הכנסה. אני בעד מס הכנסה על כל סוגי ההכנסות, מעבודה ומהון ומירושות וכו'. בדיוק כמו בארה''ב. כל אדם יגיש כל שנה הצהרת הון למס הכנסה על כל הכנסותיו, ומס הכנסה יעשה בדיקות מדגמיות ומי שיתפס משקר, יכול מבחינתי לשבת בכלא לשנים רבות. ובאשר לאיום המפורסם שאם מס ההכנסה השולי יהיה נניח 60 או 70% אז ''כל המוכשרים יברחו'' אז התשובה פשוטה: חברות ממילא בורחות לכל מקום בו מס הכנסה מופחת, ותמיד יש מקומות כאלה. הפרטים, נניח מנהלים בכירים, כוחם ומשכורתם נובעים מתפקיד שאפשר לעשות אותו רק כאן, בדרך כלל. (ומה גם שלדעתי חלק ניכר מהמוטיבציה לעבודה והצלחה בתפקידים בכירים מאד נובע הרבה יותר ממערכת הסיפוקים הקשורה לתפקיד, שהמשכורת היא רק חלק קטן מהם, ועל כך יש מחקרים רבים). אני חושב שמכשיר המיסוי הוא פשוט יותר להפעלה וגם לאכיפה בכל תחום, ופה טענתי היחידה לנתניהו, שביגלל השקפת עולמו וניסיונו להגיע לפופולאריות מסוג מסוים איננו נוקט במהלך כזה. |
הדרך הנכונה היא הפשוטה
