מצ''ב טבלת נתונים (מקור הנתונים: אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר) המציגה את התפתחות התוצר המקומי הגולמי (תמ''ג), ההוצאה הציבורית הרחבה¹ ועלות השכר במגזר הציבורי הרחב. הנתונים מגלים מספר עובדות:

1. מספר המועסקים בממשלה הרחבה (המגזר הציבורי) עלה לאורך כל התקופה.
2. למרות שהוצאות השכר של הממשלה הרחבה (המגזר הציבורי) עלו לאורך כל התקופה, חלקן בתמ''ג ירד לאורך התקופה כולה. הסיבה די ברורה: התמ''ג צמח בקצב גדול יותר.
3. חלקה היחסי (בתמ''ג) של ההוצאה הציבורית הרחבה היה במגמת ירידה ברוב התקופה, פרט לשנים האחרונות.
4. שוחט כיהן במשרד האוצר בתקופות 7.1992 עד 6.1996 וגם ב- 7.1999 עד 3. 2001 (בתקופה השניה תחת שרביטו של שרון). בשתי התקופות הללו חלקה היחסי של ההוצאה הציבורית היה במגמת התכווצות.
5. מגמת העליה בהוצאה הציבורית התחדשה בעקבות המיתון והאינתיפאדה אבל גם בגלל החלטות שר האוצר, סילבן שלום, וראש הממשלה אריק שרון.

התפתחות התמ''ג, ההוצאה, התעסוקה והשכר במגזר הציבורי (מיליוני שקלים)

שנה	תמ''ג	הוצאות של הממשלה הרחבה	חלקה של ההוצאה בתמ''ג	מספר המועסקים במגזר הציבורי	הוצאות שכר	חלקו של השכר בתמ''ג
1986	44,446	26,811	60.3%	405.9	60,007	135.0%
1987	56,952	35,673	62.6%	404.3	59,815	105.0%
1988	70,809	42,052	59.4%	421.4	62,153	87.8%
1989	86,396	48,711	56.4%	429.4	62,647	72.5%
1990	107,308	61,242	57.1%	439.3	63,826	59.5%
1991	137,677	79,286	57.6%	468.3	65,907	47.9%
1992	166,051	94,579	57.0%	483.3	67,494	40.6%
1993	192,262	107,796	56.1%	500.2	68,939	35.9%
1994	233,662	124,581	53.3%	524.2	70,607	30.2%
1995	271,314	150,547	55.5%	551.0	71,685	26.4%
1996	316,760	174,005	54.9%	579.6	73,546	23.2%
1997	356,055	191,778	53.9%	596.6	75,198	21.1%
1998	393,104	209,537	53.3%	627.8	75,643	19.2%
1999	429,542	224,818	52.3%	645.8	77,479	18.0%
2000	468,144	240,412	51.4%	662.4	77,636	16.6%
2001	474,043	256,640	54.1%	691.8	79,553	16.8%
2002	491,260	273,365	55.6%	712.7	81,955	16.7%
2003 (הערכה)	495,360	273,362	55.2%		81,134	16.4%

לכן אפשר להגיד בביטחון שבתקופת שוחט במשרד האוצר שיעור ההוצאה הציבורית לא צמח. הטענה של גילאון שהם (מי מנהל את נטפים, גבי ידידי?) כי שוחט קיבל את המשק כשאחוז התוצר הלאומי המופנה למגזר הציבורי הוא 35%, והחזיר את המפתחות כשזה מעל 50% היא לא נכונה. האמת היא שבתקופתו של שוחט חלקה של ההוצאה הציבורית בתמ''ג ירד. גם האמירה שלו שיש 800,000 עובדים במגזר הציבורי (המקורות שלי) היא לא מדוייקת.

בטבלה הבאה מוצגים שיעורים ממוצעים של ההוצאה הציבורית בתמ''ג². בקלות רואים את הקפיצות בחלקה של ההוצאה הציבורית. שתי הראשונות קשורות במלחמות (ששת הימים ויום כיפור) וכנראה בקפיצה בהוצאות הביטחון. הקפיצה השניה, בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים עד תכנית הייצוב, בראשותם של שמעון פרס ויצחק מודעי, שעצרה את ההדרדרות שכללה גם אינפלציה של מאות אחוזים.

ההוצאה הציבורית בישראל כאחוז מהתוצר (ממוצע לתקופה)

תקופות	סה''כ	ללא הוצאות ביטחון וריבית	הפרש
1960 – 1966	29.1%	21.2%	7.9%
1967 – 1972	49.8%	30.0%	19.8%
1973 – 1985	73.5%	41.4%	32.1%

ההפרש הוא חלקן של ההוצאות לביטחון ולתשלומי ריבית. אפשר לראות בבירור שהחלק הזה בהוצאה הציבורית טופח מתקופה לתקופה. הסיבות לכך היו הגירעונות הגדולים שמומנו באמצעות חובות ותשלומי הריבית שהלכו ועלו עם צמיחת החוב הציבורי והגידול באינפלציה. התקופה השלישית היא גם התקופה שבה החלה הצמיחה המהירה, יחסית, של תשלומי ההעברה נושא שהזכרנו במאמרים קודמים (למשל, כלכלה בדרך לתהום).

כעת אנחנו נמצאים בתהליך של צימצום ההוצאה הציבורית וצריך לקוות שהוא ימשך. אם הוא ימשך לאורך זמן, יתפנו מקורות לפיתוחו, ''השמנתו'' וצמיחתו של המגזר העסקי לרווחתו של המשק כולו. ''הדיאטה'' של המגזר הציבורי תשחרר את המגזר העסקי-היצרני מעומס יתר עליו דיבר לא מזמן שר האוצר. במקביל לטפל בשינוי סדרי העדיפויות בתקציב ולהפנות חלק יותר משמעותי להשקעות. בנוסף צריך להמשיך בתהליך קיצוץ בתשלומי ההעברה (צפנת פענח המודרני).

---

1. הממשלה הרחבה כוללת את משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, ביטוח לאומי וגופים אחרים, שנשענים על משלם המיסים באופן ישיר או עקיף.
2. דן בן-דוד, רפובליקת ערפל.