| ראשית, המשמעות של אסכולת שיקגו היא שתפקיד המדינה באמת להיות רק''שמן'' בגלגלי הכלכלה וזהו. בלשון אחרת, המדינה לא צריכה להתערב בכלכלה. תפקידה רק ליצור מסגרת חוקית בה יתחרו עסקים ואנשים על השווקים השונים. כמובן שבסגרת אידאולוגית כזו אין מקום לדאגה לחלשים, למיסכנים, לנכים או אפילו לשיקולים לאומיים של הפניית תעשיות לאזורי פיתוח. אבל, כשאנו בודקים את מעשיו ואת מעשי הממשלה, מסתבר שלנתניהו יש לא רק אידאולוגיה כלכלית אלא גם שיקולים פוליטיים (וזה כמובן לגיטימי). לכן הוא גם מלאים את קרנות הפנסיה (זו למעשה הצעה של ההסתדרות) כדי לנטרל את כוחה של ההסתדרות , המעט שנישאר, וגם משנה את התנאים בקרנות. בקצב כזה של שינוי רטרואקטיבי בקרנות באמצעות חקיקה הוא יוכל להפוך אותם לריווחיות. ושימותו המבוטחים. אלא שאין בזו, ובשאר הדוגמאות, משום ראיה של אי התאמת החוק למגמה הכלכלית החדשה. יש מחלוקת קשה, מחלוקת אידאולוגית, עם נתניהו ותורתו ודרכו. רבים לא רוצים לאמץ, לא את חזונו ולא את שיטותיו. דוגמת קוקה קולה היא דוגמא לחיזוק מונופול מובהק ולמעשה מתן מתנה לזכיין, מוזי וורטהיים, מהמדינה. על כך יצא קיצפו של רובינשטין, והפעם, לשם שינוי בצדק. אלא שהפעם ניתקלו בגדול הפוליטיקאים, או לחילופין המקיאוויסט שביניהם - אולמרט, שבשבילו יש רק פוליטיקה. עקרונות? הצחקתם אותו... |