  
  
  
|
 |
|
||
  |
|||
|
|||
אכן ניסים קראו לנו בעבר.אך גם הניצחון על ההלניסטים היה נס. האמונות בניסים מיסטיים תוך התעלמות מריאליזם(ועליית משיחיות השקר)הביאו לחורבן איום ונורא מידי הרומאים שבעזרת יורשיהם הביזנטים השמידו את כל הציוויליזציה היהודית בארץ למעט כמה אלפים ששרדו. אסון זה גזר עלינו נדודים בארצות ניכר עוינות וגירושים ופוגרומים,עד שהלאומיות החדשה באירופה של המאה ה19 העירה את אבותינו לחזור ארצה. אם גם בימינו שגינו בהבנת האיתותים השמימיים כמו אבותינו בזמן הרומאים אז אם נתעלם מהריאליזם נושמד כמו אז.ההישרדות של ממלכת החשמונאים נבעה מפרגמטיות רבה ולא רק מאמונה ש ה' יסדר. על כך נאמר,טול קורה מביו עינך נ.ב. העלייה הרוסית לא ביטלה את הבעיה הדמוגרפית אלא דחתה אותה.זכינו בשהות על מנת להתכונן אליה טוב יותר. האם נעשה זאת,או נעצום עיניים ונמתין לניסים? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ניסים אינם קורים - הם ניגרמים! |
|||
|
|||
למיטב השכלתי ביהדות, יש איסור חמור לסמוך על הנס. מותר לקוות שיקרה נס, אך אסור לתכנן לפיו, לא במישור הפרטי ובודאי לא במישור החברתי, קהילתי ולאומי. איך כתוב במישנה שנאמר (בהקשר למרד בר כוכבא שהונהג על ידי גדול חכמי הדורות רבי עקיבא:''עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, והמשיח לא יבוא''. ומעבר לכך, לא רק שניסים כמעט ולא קורים, אלא שמרבית מה שקרוי אצלנו נס אינו אלא תובנה פוליטית מעמיקה ושקולה, ועצירה לפני התהום ולא אחריה. נס אפשר לקרוא, אולי, למגיפה עליה מסופר בתנ''ך שקרתה לאשור בעת המצור על ירושלים, אם אמנם זה סיפור אמיתי. עליית הממלכה החשמונאית הייתה בתוך הסיטואציה הפוליטית שיצר מותו של אלכסנדר מוקדון והיווצרות שלשה גושים הלניסטיים. ובעיקר הבנה פוליטית של אותם מלכים שהצליחו לשרוד בראש הממלכה. והדוגמא לחכם מכולם הוא דווקא הורודוס שהצליח לשרוד שנים רבות תחת כנפי הרומאים (שווה ללמוד על חכמתו הפוליטית, על תמרוניו לקבל את חסות אוגוסטוס, לאחר שהזדהה, בטעות פוליטית, עם אנטוניוס שהפסיד מאוגוסטוס בקרב. ורק מותו שיצר ריק מסוים איפשר לקנאים למרוד, והתוצאות ההיסטוריות לחורבן בית השני ידועות. על תוצאות טעויותיו של רבי עקיבא כמנהיג כבר דיברנו. שום נס לא קרה שם. גם בניצחון מלחמת השיחרור לא היה שום נס. הערבים ברחו ברובם כי עזרנו להם להסתלק. (ובודאי שההחלטה המפורשת שהיתה - למנוע בכח את חזרתם למקומם - שהיא היתה ההחלטה האמיתית ושנעשתה בידיעה גמורה - בודאי שהיא לא היתה נס אלא שיקול פוליטי) מה גם שחלק גדול מהם ברחו עוד לפני פלישת מדינות ערב. פלישה זו ניתפשה אז, והיתה באמת, האיום האמיתי על גורל המדינה הצעירה. ואכן אלמלא הגיעו משלוחי נשק מצ'כיה בעת ההפוגה הראשונה, יתכן שהיה ניגמר אחרת. אבל גם מישלוחים אלה היו תוצאה של עבודה קשה ולא שום נס. והעובדה שצבא ירדן לא ניסה לכבוש את ירושלים ותל אביב היא תוצאה של הסכמה מוקדמת עם המלך עבדאללה (והדימיון הרב בין מפת החלוקה בחזית המזרחית לבין קו שביתת הנשק רק מעיד על כך!). והמהלך היחידי שמתקרב אולי לדרגת נס היה עצירת הצבא המיצרי במסעו לעבר תל אביב. הם קיבלו כניראה פקודה לעצור, כי שום דבר ממשי לא חסם אותם, לא בגשר עד הלום ובודאי לא קיבוץ ניצנים, ואילו רצו, היו מגיעים בדהרה ישר ללב תל אביב. ואני מחכה להיסטוריון שיגלה מדוע עצרו המיצרים. עד כאן ההיסטוריה, אך המציאות הפוליטית דוחקת - לא מתכננים על ניסים, וצריך טיפשות פוליטית ממדרגה ראשונה, מהסוג המצוי כניראה בשפע בחלקים מסוימים בעם, בשביל לחשוב שהסיטואציה שהיתה בעת הקמת המדינה, ממש עם סיום עידן הקולוניאליזם האירופי, וגלי הגרוש, ההגירה והשינוי העצומים באירופה של שנת 1945, תחזור על עצמה. ובודאי שלא ניראים באופק שום מאגרי יהודים שיכולים להתחרות בריבוי הטבעי של הפלשתינים - נכון להיום. ועוד דבר על היהדות - השאלה החשובה אינני אם אני יהודי מבחינה גיזעית, גנטית או דתית או לאומית. השאלה היא האם אני מתנהג כיהודי. האם מערכת הערכים שלנו כעם תואמת את הזרם היהודי המרכזי - הומניזם, אחריות לחברה ולקהילה (ולא אני האגואיזם האמריקאי ), סובלנות הדדית ועזרה לחלשים שבתוכנו (הגר והיתום והאלמנה...), וגם הכרה בזכויות האחר - גם אם הוא ערבי, או נוצרי או אסקימוסי - כולם בני אדם ולכולם בדיוק אותו ערך. כי אם לא כך, ולסדום ועמורה דמינו (ואנו לא רחוקים מכך...) אז כל הגנים היהודיים שלנו, וגם כל המיפעל הציוני שלו אני שותף, אינם שווים בעיני. את 25 השנים הראשונות למדינה הקדישו מנהיגי הזרם הדתי לאומי למאבק על דמותה היהודית החיצונית של המדינה (שמירת השבת , בניית הרבנות הראשית כשרות וכו ''), ואת 25 השנים הבאות הקדישו למאבק על התנחלות בשטחים שניכבשו ושהיו, מה לעשות, מיושבים על ידי ערבים שפשוט חיו שם. ומתי יתחילו לחשוב על המהות של להיות יהודי? מה זה להיות יהודי? איזה ערכים יש ליהודים? איך צריך להתנהג יהודי ובמה תצטיין המדינה היהודית? חבל. עושה רושם שככל שנהינו חזקים בארצנו כך קטנה חכמתנו וגדלה טיפשותנו הלאומית. כניראה יש יחס הפוך בין הכח והחכמה... חבל מאד, כי היה אפשר אחרת, והרבה אנשים שמתו בדרך יכלו לחיות איתנו היום חבל | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניסים ניסים ואין ניסים |
|||
|
|||
גבי, 1) עד כמה שאני מכיר את היהודות, בטוח שיש פרשנים שאמרו ויגידו בדיוק ההיפך, או לפחות שאפשר לעזור לנס. רמב''ם בכלל כתב שהנס הוטבע במהותו של העולם, אז רק צריך לקוות. 2) לשאלתך איך צריך להתנהג יהודי - למשל, אוסף הנחיות ברורות נמצא בשולחן ערוך. לא יותר, לא פחות. 3) הומניזם לא תמיד מתיישב עם יהדות - (א) בעקרון זה טבעו של אדם שהוא מתייחס קודם כל לקבוצה שלו. (ב) ראה מאמרי הקטן על הרמב''ם http://www.haayal.co.il/story_1652. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניסים אינם קורים - הם ניגרמים! |
|||
|
|||
כל מילה בסלע! | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי