|
א. השמאל תמך ברבין -
השמאל משמאל לרבין למעשה ביקר את רבין ונאבק בו, על שאינו הולך מספיק חזק ומספיק מקיף בויתורים הסטוריים ''למען שלום'' (מסתירים את העובדה שזה למען הפלסטינים שבכלל לא מעוניינים בשלום) ודרש ממנו הקלות רבות יותר ובקצב גדול יותר. רבין נתקל גם בקשיים בכנסת בסוגיות שאפילו לא קשורות להסכם, רק משום שהשמאל הקיצוני יותר ניסה לדחוק בו.
ב. הימין היה אלים ומתלהם והשמאל צח וזך -
למעשה כל החברה היתה תנור היתוך של אלימות שהזינה הדדית אלה את אלה. ונצא רגע מסוגיית מחטף אוסלו, שהיתה אלימות פוליטית מתונה במנהגה אך חמורה שמשמעותה, ונסתכל על הביטוי הציבורי כפי שבא לידי ביטוי בעיתונות 92-95. שם נראה ביטויי אלימות שיצאו גם מן השמאל לעבר הימין ואשר הלהיטו את קיצוני הימין. ביטויי 'פורפרות' ''וינטלטורים'' שדירבנו את אהשי השטח של ''פלוגות המחץ'' של תנועות העבודה. משום מה כיום נוטים רבים, וחלקם בכוונה ברורה, להתעלם מן הדואליות של הויכוח הציבורי וממיטים את האלימות רק על כתפי ''הימין''. התעלמות זאת מציירת תמונה מוטית אשר משרתת רק את ''מורשת רבין'', אבל בכלל לא את האמת ההסטורית.
בר-ניר, אני מאוד מקווה שתתייחס לשתי סוגיות אלה בהזדמנות בעתיד. נראה לי שהן לא באות בכלל לידי ביטוי בויכוח הציבורי בישראל, משום החשש שהתעסקות בהם תפגין איזושהי פקפוק וערעור על מורשת רבין. |
מיתוסים נוספים
