  
  
  
|
 |
|
||
  עוול אחד אינו מכשיר עוול נוסף |
|||
|
|||
העובדה כי לחוכר העירוני ניתנות זכויות כאלו שפירטת, אינה מכשירה את שינוי ייעוד קרקעות חקלאיות למטרת רווח מהיר לחקלאים. מקובל עלי הדעה הגורסת כי פיצוי מסוים ראוי שיינתן לחקלאים, הן על עצם אחיזתם בקרקע והן על ההפסדים הכלכליים שספגו, בין השאר משום שהחקלאות בישראל מעולם לא היתה רווחית, תמיד סובסדה בצורה זו או אחרת ולמעשה, אין ולא היתה לה זכות קיום משל עצמה. אני נמנע בכוונה מלהיכנס לעובי הקורה (מועצת הלול, מועצת הבקר, מועצת החלב...), אבל התחום הרווחי היחיד שקשור לחקלאות הוא ייצוא טכנולוגיה חקלאית מתקדמת, לא ייצוא המוצרים החקלאיים משום סוג, ולצער כולנו, גם לא שיווק מקומי של התוצרת החקלאית. כמעט כל צורה של ייבוא חקלאי יכולה בקלות לשבור את הענף המקומי המקביל. נחזור לענייננו - פיצוי מסוים ראוי להינתן. אך מדוע צריך הפיצוי הנ''ל להתקיים בצורת חלוקת קרקעות? מי ירוויח מכך, וחשוב יותר, מי יפסיד? היחידים שירוויחו הם קיבוצים/מושבים באזורים בהם הקרקע אטרקטיבית, קרי, אזור המרכז. המפסידים רבים מכדי למנות את כולם, וכוללים את מדינת ישראל בראש ובראשונה, דרך ציבור משלמי המיסים שתשלומיו סיבסדו את הישיבה על הקרקע מלכתחילה, עבור דרך ''חוכרים עירוניים'' כפי שקראת להם היושבים באזורי ספר (ודייק: מדרום לבאר שבע ומצפון לחיפה וכדומה) וכלה, הפלא ופלא, בקיבוצים ומושבים שאינם נמצאים באזורים בהם הקרקע מהווה יהלום נדל''ן, כמו בנגב (למשל המושבים סגולה, נחלה, מנוחה וכיו''ב חורים שכוחי אל)ובצפון הרחוק - דוגמת זרעית, אביבים וכדומה. אלו לא ירוויחו דבר מהפשרת קרקעותיהם שכן איש אינו מעונין לרכוש קרקעות כאלה בלאו הכי. כרגיל במדינת ישראל, גם כאשר מנסים לשנות עוול מסוים, כל מה שיוצא מזה הוא גרימת עוול חדש, נוסף, לא פחות גרוע מהראשון. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לא מדובר על עוול ולא על רווח מהיר |
|||
|
|||
1. נתחיל בהערה לגבי המושבים שקראת להם שכוחי אל. ובכן הבג''צ עצר עסקאות גם במושבים הללו. אלו שלא היו חזקים וזריזים נפגעו מהבג''צ. 2. אני לא מדבר על רווח מהיר כלל. אני מדבר על אפשרות של פרנסה בכבוד מאותם נכסים שמהם התפרנסו בעבר כחקלאים כשעוד היה ניתן. 3. אני מדבר על זכות לנחלה למשפחה. לפחות כמו שיש לי במקום שכוח אל שאני גר בו. לרבים בהתיישבות אין אפילו זכות לרשום על שמם את הדירה בבית משותף או חלקת הקרקע עליה עומד ביתם. זה לא קיים בישובים עירוניים. 4. לגבי הסיבסוד על ידי משלם המיסים אומר רק זאת: לדעתי לא תמצא אדם בארץ שלא סובסד ו/או עדין מסובסד - הם קיימים בכל סוגי הישובים. 5. אני מדבר על השוואת תנאים בפני החוק וזה כולל אפשרות שינוי יעוד וגם זכויות ארוכות טווח-''בעלות.'' אני כבר לא מדבר על זכויות היסטוריות וערכים אלא על השוואת תנאים במידת האפשר. אני מצפה ששינוי יעוד של קרקע חקלאית לא יהיה יותר מסובך וכמעט בלתי אפשרי בגלל השקפה ''שקרקע חקלאית היא נכס ערכי (ריאות ירוקות וטבע למשל) שחובה על המדינה לשמור על השליטה בו.'' זה רלוונטי במיוחד כשמדובר בזכויות בסיסיות בנושא מגורים (שיש לכל עירוני)והאפשרות לפתח מקורות פרנסה חלופיים (לחקלאות). 6. אני מדבר על זה שצריך שתושבי הישובים שכוחי האל, לאחר עשרות שנים של עמל ופרנסה מוצלחת, ימשיכו להתפרנס בעזרת שינוי יעוד שנים. הקיבוצניק המצוי שיושב על האדמה עשרות שנים הוא בעל זכויות פחותות ממני שחי במקום רק 15 שנה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא מדובר על עוול ולא על רווח מהיר |
|||
|
|||
1. לא בגלל זה צריך לדפוק את מי שנדפק כבר שנים, וזה לא הקיבוצים. 2. לא רווח מהיר? אז איך אתה קורא להפשרת שטחים באזור שפיים (קיבוץ מסכן) או געש (אומללות לשמה) לצרכי נדל''ן, והקמת קניונים על הקרקע הזו בעתיד המאוד קרוב? פילנטרופיה? 3. גם לי אין זכות לנחלה. אלא אם אתה מחשיב משכנתא של 4000 שקל לעשרים שנה כזכות. למה שלקיבוצניק שלא הניף מעדר מימיו, וחוץ מלנסוע בטרקטורונים לא ראה את הפלחה, יהיו זכויות יתר? בגלל סבא שלו? 4. ספר את זה לאלפי העסקים הקטנים שהתמוטטו, ספר את זה לכל עצמאי שמנסה לשרוד. מי סיבסד אותם? הקיבוצים או המושבים? 5. השוואת תנאים - יופי, בוא נעשה את זה רוחבי. מה תיתן לתושבי אופקים, למשל? דונמים בנגב? 6. אני חי בארץ 30 שנה. אין לי ולו זכות יתר אחת לרפואה, בטח לא בתחום הנדל''ן. הקרקע שייכת למדינה, והם ידעו את זה טוב מאוד כשהם קיבלו את הסובסידיות המפלצתיות כדי שימשיכו לייצר את המוצרים המאוד יקרים שלהם. אף אחד לא עבד ברפת מטוב ליבו, ומספיק עם החיאת המיתוסים הזו. לא כל אחד זכאי לנחלה חינם. מה הצידוק לזה? מילא, אם היו ערבים לכך שהקרקע תשמש לבניה פרטית בלבד. 8. ממה בדיוק יתפרנסו התושבים שהזכרת? מסחר בנדל''ן? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפרשנות שלך, ondayt, לא נכונה |
|||
|
|||
הדברים שלך נותנים לי תחושה, לא טובה, שהכנת נאום על הנושא ואתה מפיץ אותו. אני במפורש דיברתי על השוואת תנאים ולא על העדפה מתקנת של המגזר ''החקלאי.'' הכוונה שלי היתה אחת שגם הקיבוצניק ו/או המושבניק (כולל מושבים כמו נחלה ומנוחה ויותר רחוקים מהמרכז) שכבר לא מצליח להתפרנס מהחקלאות (בין היתר כי המדינה כבר לא רוצה לסבסד...) - יוכל לשנות יעוד הקרקע שברשותו באותה קלות כמו שהעירוני יכול. לא יותר אך גם לא פחות. במציאות היום קרקע שמוגדרת חקלאית כמעט בלתי אפשרי לשנות את יעודה. אחת הסיבות לכך שהחוק או הפרשנות ''המוסמכת'' שלו רואה את הקרקע החקלאית במעמד אחר מהקרקע העירונית. ''ממה בדיוק יתפרנסו התושבים שהזכרת?'' מאותם יוזמות עבורם אושר להם שינוי היעוד. אני מאד מקווה שזה לא יהיה מסחר בנדל''ן אבל לא פוסל שום עיסוק שמפרנס את בעליו. אני שוב חוזר לטענה שלי שאין כמעט אזרח שלא מסובסד או סובסד על ידי המדינה. אני לא מכיר אחד שויתר על הזכות שלו למשכנתא לדיור. אבל ישנם עוד מקורות שונים ומשונים. דבר אחרון, לגבי אלפי העצמאיים הם בהחלט רשאים להחליף יעוד הקרקע ולכן את העיסוק שלהם כפי שטענתי במאמר - מה שלא ממש אפשרי במגזר ''החקלאי.'' ישנם גם כל מיני תוכניות סיוע ואשראי זול יותר מהאשראי המסחרי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפרשנות שלך, ondayt, לא נכונה |
|||
|
|||
זה שיש לי דעה מגובשת עדיין לא אומר ש''הכנתי נאום''. וגם אם כן, מה בדיוק רע בזה? שבאתי מוכן לדיון, ואני לא מאלתר תשובות חלקיות מהמותן? לא שאני רומז שאתה עושה את זה, חלילה. אבל אני מעדיף דיון שבו אני בקיא בעובדות על פני שימוש בקלישאות תקשורת מוכרות. כמובן, אם אתה מעדיף שיחת סלון אימפולסיבית, זו זכותך. מכל מקום, לטיעוניך: הטענה הבסיסית שלי היא שהקרקע *אינה* בבעלותו של החקלאי. היא נחכרה ברשות המדינה לצורך ספציפי מאוד, חקלאות. המדינה סיבסדה את הייעוד הזה, ולא מובן לי מדוע לדעתך חייבת המדינה לפצות מגזר מסוים אם מתברר שייעודו המקרוי נכשל. והחקלאות בישראל נכשלה, הגיע הזמן להכיר בעובדה המצערת הזו. לגבי מסחר בנדל''ן, זה בהחלט פסול, גם מוסרית וגם כלכלית. המצב הקיים הוא שלמדינה אין כסף, אבל לחלק מהאזרחים יש. מה יעזור למדינה להעשיר מגזר מסוים, אם התועלת שתבוא מכך תהיה קטנה בהרבה מן העלות? אני מסייג הפשרת קרקע לבניה פרטית מלכתחילה. מקובל עלי להעניק למתיישבים אפשרות הוגנת לבנות להם בית, אבל לא לבנות להם קניון. לעומת זאת, אני מקבל בברכה הפשרת שטחים חקלאיים לצורכי ''ריאות ירוקות'', שמורות טבע וכיוצא בזה, ואם המושבניקים או הקיבוצניקים באזור יהיו אלה שיתחזקו את השטחים הנ''ל, מה טוב. ורק לפרוטוקול, אין לי שום דבר מוכן וכתוב. אני מגיב לדברים הכתובים, לא נואם מונולוגים מוכנים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפרשנות שלך, ondayt, לא נכונה |
|||
|
|||
אינני יודע מהיכן לקחת שאני חושב שהמדינה חייבת לפצות מישהו. העמדה שלי היא בהחלט הפוכה. אם עוד לא קראת, אז כדאי לך לקרוא מה היא עמדתי לגבי מעורבות המדינה במשק ועל מדינת הרווחה (למשל ''על האשליה שבמדיניות הרווחה'' דיון 1329). אתה גם יכול לעשות שימוש במנגנון החיפוש ולמצוא מאמרים אחרים שלי על הנושא. בכל מקרה בפתיל הזה הטענה שלי היא לגבי השוואת תנאים ליושבים על אדמות מדינה. הגדרתי די ברור את הפרמטרים של ההצעה שלי. שוב אני לא מדבר על פיצוי אלא על אפשרות שאנשים שהתפרנסו מקרקע חקלאית יוכלו להמשיך להתפרנס באמצעות אותה הקרקע. אם תקרא בעיון את מה שדרורי כותב, והמקורות האחרים שמופיעים במאמר כותבים, היית רואה יותר טוב את עמדתי בנדון. על פי החוק ו/או פרשנותו אין דינו של דונם המוגדר חקלאי דומה לדינו של דונם המוגדר עירוני. במגזר העירוני אותו דונם הוא ''כאילו'' בבעלות הפרט או העסק היושב עליו ובכפר לא. זהו הבסיס העיקרי למאמר שלי. זה שחלק מהכותבים מחשבים את עלות ההעדפה של המגזר העירוני היא לא ממש רלוונטית כמו שלא רלוונטי החשבון מה קרה וניתן בעבר על ידי המדינה על פי בחירתה. אבל תפקיד המדינה הוא ליצור את התשתית (פיזית וחוקית) עבור אזרחיה שיוכלו ליזום ולנהל את חייהם ועסקיהם ללא מעורבותה. מבחינתי אף אזרח במקרה הזה לא עדיף על אזרח אחר. בעדיפות הכי גבוהה שכל האזרחים יתפרנסו בכוחות עצמם ללא סיבסוד כלל. גם ללא פיצויים וללא הטבות שונות ומשונות. אבל בפני החוק כולם צריכים להיות שווים וזה כולל את אמצעי הייצור. קרקע היא אמצעי יצור ומחיה, וזה היעוד העיקרי שלה, ללא קשר אם היא נמצאת בעיר או בכפר. אם למגזר העירוני יש זכויות בקרקע שאין למגזר הכפרי צריך למצוא דרך להשוות זכויות (אם יש חלקים במגזר העירוני שמקופחים צריך לטפל בקיפוח שלהם באותה הזדמנות). זה כל מה שאני חוזר ואומר שצריך לקרות. אבל זה גם נכון שבעל הקרקע - המדינה - רשאי לקבל את דעתי או לא לקבל אותה ולכן יש במדינה מגזרים מועדפים יותר ומגזרים מועדפים פחות, כמו שיש העדפות לפי מיקום לחלק מקרקעות המדינה. בעל הקרקע תמיד ישאר בעל הקרקע והפוסק האחרון אבל בהיותי חלק ממנו אני מביע דעה כדי שישנה את דעתו. הטיעון שלי הוא כלל לא פוליטי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפרשנות של שתיכם לא נכונה |
|||
|
|||
יצור מזון לצריכה עצמית היא נכס אסטרטגי חשוב (והדברים נאמרו ע''י מדינות הג'י רק לאחרונה ובבהירות רבה). לכן למרות השיקול הכלכלי, שכדאי יותר לייצר מזון במדינות עבדים כגון סין ומדינות דרום אמריקה, עדיין חייבים לאפשר ולשמר יכולת ייצור מזון עצמאית במדינה (כל מדינה!). מהסיבה הנ''ל חשוב מאוד לשמור על הקרקעות החקלאיות שישמרו על ייעודן. הערה: היה נכון מבחינה גאופוליטית שישראל תפתח את יהודה ושומרון לצורכי מגורים לאוכלוסיה מפני שהקרקע פחות מתאימה לחקלאות אבל מסיבות פוליטיות אוויליות, הידועות לרובנו, מדינת ישראל העדיפה להרוס את הקרקע החקלאית בכדי שיוכלו למסור את שטחי יהודה ושומרון לידי הנאצים הפלשתינים בהמשך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| tאני רואה שמזכירים אותי כאן |
|||
|
|||
גם כשלא הייתי מספר ימים בסביבה. נחמד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפעם במקום ''להרגיז'' אותי |
|||
|
|||
העלית צחוק בקולי. על כך ועל כל היתר מגיע לך ברכת שנה טובה מאד מיוחדת. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי