  
  
  
|
 |
|
||
  רק להבהיר נקודה הסטורית |
|||
|
|||
מה זאת אומרת ''גלותם הסופית של היהודים ב-132 לספירה''. מי סופר? אחד מטעויותיה של הציונות היתה שהם התכחשו לעובדת הישארות חלק מהעם היהודי בארץ ישראל גם לאחר הגלות. ובכך הציונות פיתחה מיתוס שכאילו היהודים חוזרים אחרי ''2000 שנים'' וגואלים את אדמתם. המיתוס הזה נבנה על נרטיב היסטורי שיקרי ומוטעה, רק לצורכי האדרת הרעיון הציוני. אבל העובדות הן קצת אחרות. חלק של עם ישראל נשאר בארץ ישראל ופיתח התיישבות ותרבות הרשומים בדפי ההסטוריה עד היום. הם חיברו את המשנה והגמרא, הקימו ''סנהדרין גדול'' והיה להם נשיא לפחות עד המאה ה-9. במאה ה-11 הם לחמו עם המוסלמים כנגד הצלבנים ובמאה ה-16 הם אפילו השתבחו בקהילת האר''י ויוסף קארו בצפת. במחצית המאה ה-19 הקהילה היהודית בירושלים היתה הקהילה הדתית הגדולה ביותר. וזה רק קמצוץ עובדות. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| נוחכות היסטורית-מדינית מול נוכחות רוחנית |
|||
|
|||
אכן, מדובר בנוכחות תרבותית חזקה, אך גם בקומץ אנשים. סביר גם שעם הכיבוש המוסלמי היה לחץ חזק על רבים להתאסלם. מדובר מכל מקום באלפים מועטים אך בעלי נוכחות תרבותית חזקה. והוא אשר אמרתי, שדרושה למעשה מסה קריטית של אנשים כדי להכנס להיסטוריה. ויצירת מסה קריטית כזאת הינו מעשה של הציונות המדינית, ואין לו כל תקדים בשנות הגלות, באשר מדובר ביוזמות ספורדיות. שכן ההיסטוריה הינה אוסף התרחשויותיה של ''מלכות הקיסר'' ולא של מלכות הרוח. ומה לעשות, וזאת נקבעת על ידי נתיב של מאבק ומלחמה ולא כל כך על ידי יצירה רוחנית. יש גם להבין כי עוצמה וחופש מאפשרים יצירה רוחנית, בהגינם עליה. ולכן כה משמעתותית הינה יצירה יהודית רוחנית בהיעדר עוצמה כזאת ותוך השפלה וביזוי - פרי תעצומות הנפש בהיעדר כמעט מוחלט של הגנה פיזית. מבחינה זאת החמיצה למשל מלכות המונגולים את ההזדמנות ההיסטורית להקים מבנה ומסורת תרבותית, לאחר האקט של הכיבושים והאלימות הפראית. ולכן כלתה מן ההיסטוריה. יש להבין שמאבק בני לאום כלשהו שאינו חופשי במסגרת אומה אחרת, אינו נרשם לזכותם במלוא תרומתו, אלא בעיקר מקבלת את הקרדיט האומה בקרבה לחמו, זו אשר עיצבה את בני הלאום הללו לקראת עוצמה צבאית תוך הטמעה בתורת הלחימה ובמסגרות הלחימה של האומה השולטת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נוכחות היא בעלות |
|||
|
|||
אינני שוקל את אופי הגדרת הנוכחות כמדינית או רוחנית. אני מקבל בהחלט את הניתוח שלך. אני רק מתייחס לשאלת זכותם של יהודים לארץ ישראל, כאשר גם זכות זאת נשללת מהם בדורות האחרונים מתוך טענה ש''למה הם נזכרים לבוא לכאן אחרי 2000 שנים'' ולבלבל את המזרח התיכון הערבי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אכן, הפרופורציה של היהודים מקרב ערביי |
|||
|
|||
א''י (פלשתינה) היתה לא נמוכה יחסית, בפרט הישוב בירושלים. שכן ערביי פלסתין היו למעשה במספרם די מועטים, בארץ שוממת למדי מישוב, עד תחילת המאה ה-20 (ואני מכיר את הנושא הדמוגרפי מקרוב, ממחקר שביצעתי בתקופת שירותי הצבאי). ומבחינה זו גם, גבוהה מאד תרומתם הרוחנית של יהודי א''י בירושלים ואף בצפת, ועולה לאין ערוך על זאת של הכפריים והעירונים הפלשתינים. ומטעם זה, כה שקדו ה''היסטוריונים'' מפברקי ההיסטוריה הפוסט ציונית פרופ' ברוך קימרלינג, פרופ' פפא ואחרים ''ליצור'' היסטוריה פלשתינאית *עוצמתית* באופן מלאכותי, בפברקם למשל מרד פלשתינאי כנגד הטורקים במאה ה-19 (''מרד עכו'' דומני - המרד שלא היה על ידי רוחות רפאים בארץ מעוטת אוכלוסין). וגם לפברק נתונים דמוגרפיים היוצרים מצג של אוכלוסיה גדולה יחסית בארץ ישראל המערבית ערב הצהרת בלפור. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי