|
לבגין ולחרות וביקורת כל כך חריפה על שילטון מפא''י, מפיו של גורביץ, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
אין ספק שביקורתו הנוקבת על הכנסת ותיפקודה ועל ציבור חדלי האישים התופס היום את הכיסאות, היא במקום. גם אם לא הייתי מיתבטא באותו סיגנון, קשה לי למצוא מה שהוא לא נכון בדברים. מה שבכל זאת חסר זו החד צדדיות. התנהגות הרשות השיפוטית, במיוחד מאז שברק מכהן בתפקיד נשיא בית המישפט העליון, רחוקה מלהיות נקייה מפגמים, ומשקפת מגמה ברורה של טישטוש הפרדת הרשויות. בביקורתו של ריבלין יש מידה רבה של צדק, וזה שהכנסת לא בסדר עדיין לא מצדיק את אקטיביות היתר של בית המישפט וחדירתו לתחומים בהם אין לו מה לחפש.
בדיוק כמו שההגזמה וחד הצדדיות מוטטו את הלגיטימיות של דברי ריבלין, כך גם הביקורת של גורביץ מאבדת הרבה בשל ההימנעות מלהיתייחס לתמונה במלואה. |
קצת מוזר לקרוא דברי הלל ושבח כאלה
