|
'מחנה השלום' הוא פיקציה ניוספיקית כמו 'סיכול ממוקד', 'דמוקרטיה עממית', 'תנועה חברתית', 'אנרגיה חיובית', 'מורשת רבין' ועוד כהנה וכהנה.
הבה נבחן את מאפייני אותו מחנה:
העובדה שהוא מגדיר את עצמו כמחנה ובוחר להוציא את עצמו מהכלל היתה יכולה לזכותו בתואר 'מחנה הבדלנות'.
רוב המשתייכים למחנה הזה תומכים בטרנספר של יהודים מיהודה, שומרון ועזה לחלקים אחרים בארץ ישראל המערבית. מחנה הטרנספר.
חלקים גדולים במחנה הזה אינם מגדירים את עצמם כציונים. רק מעטים, אמנם, מגדירים את עצמם כאנטי ציונים. יש גם א-ציונים, פוסט ציונים, ואם נפשפש נמצא אולי מטא-ציונים ופארא-ציונים, כמו גם ציונים. הציונות, ללא ספק, אינה משהו המאחד אותם. מחנה הלא-ציונים.
חלקים גדולים מהמחנה הזה התבטאו בזכות סרבני השירות הצבאי. מחנה הסרבנים.
רבים במחנה התבטאו בזכות מרדכי וענונו, שהורשע בעבירה של בגידה. האם נקרא להם מחנה שוללי פסיקות בית המשפט? אני מתנגד לקרוא להם מחנה הבוגדים. זה יהיה נכון בערך כמו להאשים את הימין בפאשיזם. למרבה הצער רבים מהם אינם נרתעים מהאשמות כוזבות כאלה.
אנשי המחנה הזה היו הראשונים שנפגשו עם אנשי אש''ף בניגוד לחוק הישראלי. כשעלו לשלטון הם שינו את החוק, ולא מיצו את הדין עם אלה שעברו עליו קודם לכן. מחנה העבריינים.
המחנה הזה תומך גם בנסיגה ובהתקפלות. מחנה הנסיגה וההתקפלות. הוא תומך בהיענות לכל גחמות אויבינו. מחנה הכניעה.
אז מדוע מחנה השלום? אולי משום שהם קידמו את השלום? הבעיה היא שאינני מצליח למצוא אף מקרה שבו קודם בזכותם השלום בעולם או באיזור.
מה מקדם את השלום?
קודם כל השמדת מה שמאיים על שלום העולם. הדוגמא הקלאסית היא השמדת הכור האטומי באוסיראק. כיום כבר אין כמעט חולקים על כך שכור גרעיני בידיו של סדאם חוסיין אינו בדיוק מה שהעולם היה זקוק לו. מי שהיה מעורב בכך הוא איש שלום אמיתי: בראש פירמידת ההחלטה עמד מנחם בגין. בתחתית סולם הביצוע היה אילן רמון. אין זה מקרי שמנחם בגין גם חתם חוזה שלום עם מצרים. חוזה שיש בו פגמים, אך גם ראשוניות ומעוף. אינני זוכר מלה טובה מצד המחנה האמור ונציגיו בפא''צ על העניין ההוא.
עוד מקדם שלום הוא מחאה לא אלימה. דוגמא: ראש האופוזיציה, אריאל שרון, עולה להר הבית.
כשעמרי שרון, נציגו של ראש הממשלה, נפגש עם ערפאת, קוראת לכך הכותבת 'מראית עין של המשך תהליך מדיני', וזאת למרות ששרון סירב להיענות לדרישת אנשי מפלגתו לחזור בו מהתמיכה העקרונית בהקמת מדינה פלשתינאית. לעומת זאת, כאשר אורי אבנרי (שטרח לציין כאן בשאט נפש את השפעת היהודים בממשל האמריקאי) נפגש עם ערפאת תוך כדי לחימת ישראל באש''ף, אני מניח שזה קידם, לדעתה, את השלום באיזה שהוא אופן.
הכותבת מתלוננת על כך שהשמאל מבולבל. ודאי שהוא מבולבל. קוראים לו לתמוך בבגידה, בטרנספר, בדה-לגיטימציה של מחאה לא אלימה, בהתנגדות לצעדים המקדמים את שלום העולם ועוד כהנה וכהנה, אבל שיחשוב שהוא מקדם את השלום. איך לא יהיה מבולבל? |
''מחנה השלום'' - קוים לדמותו
