  
  
  
|
 |
|
||
  איפה הם טעו? |
|||
|
|||
איפה הם טעו? אורי אבנרי --------------------- כמה מחשבות נוספות על המלחמה: # תוכנית ומציאות. כלל ישן אומר: ''שום תוכנית-מלחמה אינה שורדת אחרי ההיתקלות הראשונה באויב.'' זה נכון תמיד. אבל מה שקרה לאמריקאים הפעם הוא הרבה יותר חמור. כדי למכור את רעיון המלחמה לציבור האמריקאי והעולמי, ציירו בוש וחבר מרעיו תמונה של ''מבצע כירורגי''. פשוט וחלק: האמריקאים עולים על בגדאד בכוח אדיר. הציבור העיראקי, המואס בסדאם האכזרי, יוצא בהמוניו לברך את המשחררים. השיעים בדרום ממטירים עליהם אורז וסוכריות. סדאם נהרג. המשטר מתמוטט כבניין-קלפים. האמריקאים נכנסים בתהלוכת ניצחון בשערי בגדאד. סוף פסוק. כל העסק ייקח שבוע, לכל היותר. אין הרוגים, אין שבויים. בוש ואנשיו לא שיקרו. הם האמינו בעצמם שככה זה יקרה. קרה להם מה שתמיד קורה לתועמלנים: הם שכנעו את עצמם. אחרי שציירו מפה דמיונית, ביססו את תוכניותיהם על מפה זו. עכשיו הם נתקלים במציאות. בגלל הזלזול באויב, לא אובטחו קווי-האספקה כראוי ולא התכוננו לקרבות בעורף. הגיעו במהירות לקרבת בגדאד - התקדמות במדבר הריק, שהיתה בעיקר מבצע תחבורתי - וחשבו שהשאר יסתדר מעצמו. # ''התסמונת הישראלית''. אפשר לקרוא לזה ''התסמונת הישראלית'': הבוז העמוק לערבים, האמונה שהם לא מסוגלים להילחם. זה גרם לכישלונות של צה''ל ביום-הכיפורים, במלחמת-לבנון ובשתי האינתיפאדות. בכל פעם שערבים לוחמים בגבורה ומוכנים למסור את נפשם, זה גורם לאפתעה מכאיבה.(איך אומרים החברה? ''אי-אפשר לסמוך על הערבים. הם לא נכנעים.'') # ''הם מ-פ-ח-דים!'' העם העיראקי מגיב ככל עם נורמלי. הוא מתלכד מול הכובש הזר. כאשר צריכים להגן על המולדת, גם מתנגדי המשטר תומכים במנהיג. אפילו האסירים במחנות הגולאג הריעו לסטאלין, כאשר הנאצים פלשו לארצם. עיראקים רבים בוודאי היו רוצים להיפטר מסדאם. אבל הם אינם רוצים שזה ייעשה על-ידי פולש זר, ולא כל שכן על-ידי האמריקאים, הבאים לשדוד את הנפט שלהם. (נוכחות האנגלים, האדונים הקולוניאליים לשעבר של עיראק, מחמירה את המצב.) האוכלוסייה לא יוצאת לברך את המשחררים. חטיבות הצבא הסדיר לא נכנעות. איך להסביר זאת? הפוליטיקאים והגנרלים ממציאים תירוץ מגוחך על פניו: מיליוני התושבים של בצרה והדרום פשוט מפחדים מפני סוכני סדאם, שנותרו בשטח. הם משתגעים לברך את האמריקאים, אבל אינם מעזים, מסכנים שכמותם. אפילו דובר צה''ל לא יכול היה למצוא הסבר עלוב יותר. # המופת הפלסטיני. שום ערבי - יהיה סוני או שיעי - אינו מסוגל בכלל לראות באמריקאים משחררים, מפני שבמשך שנתיים ראה יום-יום על מסכי הטלוויזיה את מה שמעולל צה''ל, בחסות בוש, לעם הערבי הפלסטיני. האמריקאים הצדקנים, האדישים לרגשות הזולת, אינם מסוגלים כלל לדמיין לעצמם את עוצמת הזעם והשנאה, שהצטברו נגדם בקרב העמים הערביים. לכן לא הבינו את לקח מעשי-הזוועה של ה- 11 בספטמבר. גם עכשיו, במהלך המלחמה, מקרינה הטלוויזיה של סדאם את מראות ההתעללות בשטחים הפלסטיניים, כדי להראות לעם העיראקי איך בני העם הפלסטיני הגיבור, על טפם, מחרפים את נפשם מול העוצמה האדירה של צה''ל. # רגע של הלם. בהיסטוריה של מדינת-ישראל היו כמה רגעים של הלם לאומי. אחד מהם היה במלחמת יום-הכיפורים. הרגע נחרת בזיכרוני. ישבנו מול מכשיר הטלוויזיה בבית חברים, כאשר הופיעה על המסך קבוצה של חיילים ישראליים שנשבו על-ידי הצבא הסורי. הם ישבו על האדמה בראשים כפופים, ידיהם כפותות מאחור, רועדים ומפוחדים, מוקפים בחיילים סוריים צוהלים. האימה ניבטה מעיניהם. עד לאותו רגע, הייתה האמונה בעליונותו המוחלטת של הלוחם הישראלי אחד מעמודי-התווך של התודעה הישראלית. היא ניזונה מאין-ספור סיפורי-אמת וממיתוסים. באותו רגע היא התמוטטה, כמו מגדל ברעש-אדמה. לפתע ראינו את חיילינו כבני-אדם נורמליים, מוכי-אימה במצב של אימה, רועדים מפחד במצב מפחיד. עכשיו זה קורה לאמריקאים. הם רואים את בניהם במצב דומה. אין פלא שהבית הלבן מנסה להסתיר את המראה, בהסתכמות על אמנת ז'נבה. היכן הייתה האמנה כאשר אלפי שבויי-מלחמה, חיילי ממשלת הטליבאן, הוצגו כחיות בבסיס גואטנמו? # שבויים. צה''ל, כמובן, תמיד הציג שבויי-מלחמה לראווה לצורכי תעמולה. אני זוכר במיוחד את כוכב הטלוויזיה אהוד יערי, המומחה הגדול לעניינים ערביים, שהוא קצין-מודיעין לשעבר, חוקר קצינים סוריים ומצריים שבויים מול מצלמות הטלוויזיה, בשיטות של חוקר-שבויים מקצועי. שום אמנת-ז'נבה לא עלתה על הפרק. # צלאח א-דין. דבר אחד בטוח כבר עכשיו: סדאם חוסיין השיג את מבוקשו. יקרה מה שיקרה מכאן והלאה, הוא ייכנס להיסטוריה הערבית כאחד הגיבורים הנערצים, שלא חתו ולא ברחו מפני אויבים אדירים. דורות של ילדים בכל הארצות הערביות ילמדו עליו בבית-הספר כאחד הגיבורים של האומה הערבית, יורשו של צלאח אל-דין. המכונה הצבאית האדירה ביותר בהיסטוריה האנושית - כפי שמגדירים אותה מפקדיה - התנפלה על עם ערבי קטן, שרוב נשקו הושמד לפני המלחמה, והעם הזה התנגד בחרוף-נפש, בתופת של פצצות וטילים, ללא הגנה אווירית. כך זה נראה כבר עכשיו לכל הערבים באשר הם, והם משווים את סדאם למנהיגיהם, מובארק, פאהד, עבדאללה ואסד. מכאן והלאה האגדה רק תגדל ותתפח ותהפוך למיתוס לאומי. --------------------- | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אהוד יערי היה רוצה להיות קמ''נ הוא שמר על מגדלים |
|||
|
|||
בישובים בצפון.הדוגמאות שאבנרי או עושה דברו מביאים לא הגיוניות | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי