פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
דיני קרבנות כהיסטוריה, אבל לא כמצוות עשה
שמעון מנדס (יום רביעי, 19/03/2003 שעה 21:29) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תתי לך כבוד הרב על השעור המאלף בדיני קרבנות. אכן
הנושא טוב ללימוד כחלק מן הנורמות שפעם עם ישראל
חי לפיהם. וכאן אני מבקש לשתף את הקוראים בשתי חוויות שעברו עלי בהקשר זה.

בשנת 1968 הוזמנתי להשתתף בזבח הפסח שערכה העדה
השומרונית על הר גריזים. נכבדי העדה הקצו אזור ישיבה מיוחד (מה שמכנים ''יציע האורחים'') לאורחיהם
כדי לחוות יחד אתם את זבח-הפסח. הישיבה של כל
הנוכחים היתה סביב לשבעה מזבחות. כל מזבח היה עשוי
מבור בעומק של שני מטרים. הבור היה עגול ומדופן
במלט מסביב. למן שעות הבוקר היו כמה צעירים מן העדה
השומרונית, עסוקים בהבערת אש במזבחות. כך שלקראת
שעות הערב, עת נערך הזבח, המזבח להט ככבשן.

תחילה התפללו הכהנים את תפילת ערב הפסח. משנסתיימה התפילה, הובאו למקום שבעה כבשים בני שנה תמימים,
נקיים וממורקים, כאשר צווארם מגולח. לקראת השחיטה
עמדו שבעה גברים חסונים, וכל אחד מחזיק כבש בין רגליו. ואז החלו הכהנים לקרוא את הפרק המתאים מן
התורה, ולפתע כל השבעה לפתו את הכבש ברגליהם, וכל
אחד מהם אחז בעורפו של הכבש בשמאלו, ובימינו אחז
מאכלת מושחזת. לפתע, חדלו הכהנים לקרוא.

מסתבר כי הפסוק הקובע לגבי בצוע השחיטה, זוהי מטלה
השמורה לכבודו של הכהן הגדול. אני רק זוכר כי לפתע
כל שבעת הגברים משכו את ראש הכבש לאחור בשמאלם,
והניפו אל על את המאכלת בימינם. ואז קרא הכהן הגדול
את הפסוק, ואיך שהוא אמר את המלה:...ו ש ח ט, כל
השבעה העבירו את המאכלת על צוואר הכבש. ומיד כולם
התיזו דם אל דופן המזבח.

לאחר השחיטה, הרבה מצעירי העדה אספו דם בכלי חרס,
ועברו בין המסובין, ומרחו לכל אחד מריחת דם קטנה
על מצחו, כדי שהגזירות הבאות עלינו לשנה הבאה יפסחו
על פרט ופרט.

לסיכום אומר, כי זה היה מחזה נורא ומזעזע.

****************

לימים, לפני כחמש שנים הצטרפתי לשעור שבועי של תלמוד שנערך בביתו של רב מכובד. אחד השעורים הוקדש לדיני קרבנות. ישבנו באותו ערב כשעתיים, ושנינו
מהם ההבדלים בין קרבן לקרבן - משהו מעין המאמר
המלומד שלפנינו. את השעור העביר מהנדס אלקטרוניקה
שהיה בקי בסוגיה.

בסיום השעור שאלתיו: האם אנו לומדים את דיני הזבחים
כדי ללמוד תקופה שעברה על עם ישראל, כהיסטוריה, או
שמא לומדים את דיני הזבחים, מתוך ציפיה שעוד נשוב
וננהג לפיהם. ענה לי מניה וביה: בודאי שעוד ננהג
לפיהם. שאלתיו מתי? השיב: לימות המשיח. אני אישית
קשה לי להאמין שנחזור לאותם ימים. מה גם שחז''ל
קבעו כי התפילה היא במקום הזבחים. נוח לנו עם זה,
וכך זה ישאר.
_new_ הוספת תגובה



מה עשו הקורבנות התמימים שדינם כה אכזרי להישחט?
סוריא (יום רביעי, 19/03/2003 שעה 23:27)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זו פאגניות לשמה,וזאת כדי לשחרר את בני האדם מחטאם? עצם הקרבת הקורבן ( הכבש התמים )זהו חטא בפני עצמו,
_new_ הוספת תגובה



הכבש כתחליף (כפרה) לאדם.
נסים ישעיהו (יום רביעי, 19/03/2003 שעה 23:55)
בתשובה לסוריא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הנה מה שכותב הרמב''ן בעניין זה:
כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור ובמעשה, צווה השם כי כאשר יחטא יביא קרבן, יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה, ויתודה בפיו כנגד הדבור, וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאוה, והכרעים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו, כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלהיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו, והמנות להחיות בהן מורי התורה שיתפללו עליו. וקרבן התמיד, בעבור שלא יינצלו הרבים מחטוא תמיד. ואלה דברים מתקבלים מושכים את הלב כדברי אגדה:

הסיום רומז שיש הסברים נוספים ועמוקים מאד, אבל לא הכל בפעם אחת.
בברכה,
נסים.
_new_ הוספת תגובה



קורבנות כאן ועכשיו.
אליצור סגל (יום חמישי, 20/03/2003 שעה 10:15)
בתשובה לסוריא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
אינני יודע האם מנדס וסוריא הם צמחונים או לא בכל אופן כדאי שיבינו את התופעה.
היות ואני מוסמך לשחוט אני יכול להסביר קצת.
בפעם הראשונה שהייתי בשמחטת עופות ממש הוכיתי בהלם - מביאים מספר טריליריים עמוסים בכלובים מלאים תרנגולות מורדים אותם ואז תוך שעתיים בערך שוחטים את כולם. שחיטה של עשר עד שתים עשרה תרנגולות לדקה נחשבת לשיחטה איטית. זה הקצב של שחיטת המהדרין. בשחיטה רגילה מגעים עד עשרים ויותר תרנגולות לדקה. כמובן שהשוחט אינו עבד כך במשך שעות. בדרך כלל המהרת נמשכת רבע שעה חאר כך מנוחה של רבע שעה ושוב חזרה לעמדת השחיטה כך עובדים בהחלפות ומסיימים תוך שעות ספורות.
כדי להאכיל עיר כמו ירושלים שחטים במשחטות שסביבה כמאה אלף עופות ליום בקרוב בממוצע. משהו סביבות חצי מליון עופות בשבוע.
זה בלי לקחת בחשבון את שחיטת הדקות - כלומר הכבשים ועיזים ואת שחיטת הגסות כלומר הפרות.
במצב הזה הטענה שצריך להמנע משיחטת בקודשים - כלומר קרבנות למזבח יש בה רק צביעות. נכון הדבר שבעתיד כאשר בני אדם יפסיקו לשחוט ולאכול את בעלי החיים כי אז גם לא יהיה צורך בקרבנות ממש על המזבח אבל כל זמן שעתיד מקווה זה לא הגיע יש צורך גם בקרבנות ממש.
ועוד משהו בנסויים שונים שנערכו על ידי גויים התברר שהשחיטה היהודית עדיפה על מרבית צורות ההמתה של בעלי החיים. משחטות של גויים שאינן מבססות על סכינים פועלות או במכות חשמל או בירי כדור לרקת בעל החיים. השחיטה המוסלמים כמו השחיטה שלנו כשרה רק בעזרת סכין.
אליצור
_new_ הוספת תגובה



תודה שמעון, אבל גם מההיסטוריה יש ללמוד
נסים ישעיהו (יום רביעי, 19/03/2003 שעה 23:29)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם כי מי שעושה זאת ללא התאמה מדויקת לתקופה בה הוא חי, ינהג כפי שנהגו מארחיך בסיפור ואף גרוע מכך.

הגוף מטבעו שואף דווקא כלפי מטה בעוד שתפקידו הוא להתעלות אל עבר מדרגת הנשמה.

עבודת הקורבנות, כמו כל מצווה מעשית, נעשית בגוף ומתכוונת לרוח; וכבר אמר קהלת (ג, כא) : ''מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ''. זהו הטבע ועלינו לפעול בו שינוי יסודי כך שהבהמה (הבהמיות שלי) תעלה למעלה.

האם עוד תשוב עבודת הקורבנות? ובכן, עבודת הקורבנות קיימת גם כעת ואת זה ניסיתי להראות במאמר והזכרת גם אתה בעניין התפילות; קורבנות בהמה בפועל, אינני יודע ולא בטוח שחשוב לדעת. כשיתגלה המשיח נדע כולנו.

בברכה,
נסים.
_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי