|
חלק גדול מהתנועות הלאומיות במאה ה- 19 המאוחרת נשענו על ''עבר מפואר'' שהעניק להן לגיטימציה ולעתים קרובות היה מצוץ מן האצבע. ככל שהלאום היה עלוב יותר, כך מאמציו להשען על תהילת עבר היו גדולים יותר. הגרמנים, למשל, החליטו לחזור אל הטווטוניות (שלא היתה מציאה גדולה), וחוגים נכבדים במפלגה הנאצית דיברו על הכנסיה והנצרות כמשחיתות את העם על ידי סטיה מן הערכים האריים. לאס.אס. היתה מחלקה לחקר ''האבות'', כולל כישוף טווטוני.
גם הציונות לא היתה נקיה מכך. אפשר לראות זאת בארכיאולוגיה הציונית (המטאטאת כל זכר לשליטה לא יהודית בארץ), ואפשר לראות זאת בהעלתו מן הנשיה של מיתוס מצדה, שלא היה מוכר בגולה ושבשום פנים לא שימש בו מקור להערצה. |
תהילת עבר ותנועות לאומיות
